העבר הוא כבר היסטוריה
וכולנו כבר בשוונג
של רגרסיה וריפרוזה
(מילה שהמצאתי – לא ברור?)
רגשות – לא אוטומטים
מילים יפות, מוקפות באור
אך אבוי, הפרובלמטים
כשנכנס אל הסיפור
מין עיקש כזה לפתע
מילת "לאו" לא מקבל
כי מרגיש הוא, כן – חיבור
אל לבבה של מדמואזל
מדי פעם, היא סוגרת
את התריס והחלון
אך האמבטיה עוד נפרצת
לבחור יש כשרון!
הנחישות – איננה ערך
(למרות שצה"ל יפקפק)
אצלו הרי רגיש הברך
וכל "לאו" שלה דופק
גם את הברך, גם הלב
שגם כך הולם לאט
הרי כל מה שרצה
הוא לעשות איתה סלט!
(בבוקר, ערב – היא אוכלת?
נראה שרק במשורה)
אך בכל זאת היא עיקשת
"הלב שלי, אדון – סגורה!"
אוטומטים אוטומטים
הוא ממלמל מהשפם
יתכן שהיא נסגרת
בתגובות שלופות-שפן?
לא עוצרת לה לחשוב
אולי כדאי לשקול זאת שוב
להפסיד הרי מה יש לה
במקרה כל כך חמור
מקסימום שרפה עוד ערב
(וקריאת זה החיבור)
ואולי לא תתפתח
אהבה גדולה, תפוחה
ואולי במקום עוגת חתן
תצא צנצנת, עוגיה
ואולי – אין איש יודע
מלבד קב"ה, הכל רואה
כיצד, אם רק תהין
יגדל הלז ויתעלה
על מכשולי עבר – עבר הם!
והעתיד עוד לא ברור
לכן כולו רק מבקש –
תתיר במעט את השמור
ויקצצו בצל וביסלי
(הרי ביזאר הוא הסלט
כי המצב אינו כה דרסטי
והלו – לא ללא מוחלט!)
ויחלטו ביצה של עין
וישפתו את הקפה
(אצלו טבק כבר לא במודה
אצלה עוד כן הולך כזה)
ואולי יקחו רק פסע
בשביל נקי, חדש, יפה
עם פחות כותרות, היסטוריה
ויותר כוסות קפה.