אלים אמריקאים

בעקבות ההודעה של ואן דר גראף, בנוגע לפנטזיות הקמת מגע מול גורמים נערצים, הרהרתי שוב בכמה מוזר זה להיות מישהו כמו ניל גיימן (או ג'ון לנון, להבדיל). לקרוא את סאנדמן, למשל, או לשמוע אלבומים של הביטלס (או הכניסי כל נכס תרבותי משמעותי שאת מרגישה נוח איתו כאן) היו חוויה מכוננת בשבילי – או לפחות השפיעו עלי, על טעמי, על תפיסת העולם שלי, במידה מסויימת.

וזו חוויה שניל גיימן לעולם לא יחווה. כשחושבים על זה, מדובר במעין סנדרום מינכהוזן שכזה.

4 מחשבות על “אלים אמריקאים

  1. הנה אני קורא את הבלוג שלך הגיב:

    ניל גיימן חווה חוויות כאלו, פשוט עם נכסי תרבות אחרים.

    מאידך יש סיכוי גבוה, שסאנדמן עבורו הוא לא נכס תרבות….
    איך אתה מתמודד עם אלוהים שכופר בדת של עצמו, הא?

  2. ברור לי שלניל גיימן היו את הנכסי תרבות שלו, אבל יש בהם חור בצורת סנדמן.
    איך אתה מתמודד עם אלוהים שכופר בדת של עצמו? שולח אותו לקרוא תומאס מאקווינאס, כמובן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s