1. הייתי, ראיתי, שתקתי, חזרתי. מהר מהצפוי. המקום מקסים, הטכניקה מעניינת, הכל מתוקתק ברמות שנדיר לראות בארץ, לאף אחד אין את חיוך ה"שנטי שנטי" על הפנים. מגיעים למקום הזה כדי לעבוד, ועבודה קשה. זה נכון שאני ועבודה קשה אף פעם לא היינו חברים טובים במיוחד, אבל לא זו הסיבה שהלכתי.
2. הסיבה, מלבד ציווי ה-chercher התמידי, היתה פלאגלנטים. נשארו לי עוד עבודה סמינריונית וחצי לתואר המזויין הזה, אותו אני מצליח בכשרון וחינניות לגרור כבר חמש שנים. העדרו של התואר וחוסר יכולתי לכתוב עבודות אילו מסב לי צער וכאב עמוקים. אחת מהן אמורה להיות על פלאגלנטים, מעין אנשים כאלה שנהנו להתעלל ולהצליף בעצמם בזמן המגיפה השחורה. תוך שאני יושב שם, ומנסה להרגיש את הנשימה נוגעת בקצה אפי (נסו לעשות את זה אתם 28 שעות!), הבנתי שבעשרה ימים האלה הייתי יכול לגמור את אחת מהעבודות הללו, ושאני אמור לכתוב על הפלאגלנטים, לא להיות אחד מהם.
3. ככל שנוסעים דרומה, כך אנשים מאבדים אחריות בכל מה שנוגע לשמות של מקומות וצמתים. זבדיאל? זה לא ההוא שהקים את ספרינגפילד? אוזה, חברים, זה שם של ציפור מבד, לא מקום.
4. מעניין לראות כמה זמן לוקח לך להבין ולהסתגל לטרמינולוגיה של מקום. "בקורס שעבר שירתתי" – "הפעם באתי לשבת" "מי היה המורה?". דברים קטנים. מדהים גם איך השליטה בשלושה-ארבעה מונחים מהז'ארגון הפנימי של מקום מאפשרת לך לפתוח כל מני דלתות, אם רק תרצה. Young social engineers, take note.
5. ההוראה בוויפאסנה מתקיימת בעיקר בשלט רחוק. לכל קורס יש מורה, אשר עיקר תפקידה/ו הוא לשבת על במה קצת מוגבהת וללחוץ על ה-play. מהרמקולים בוקע קולו של המורה. המורה (גואנקה), נשמע קצת כמו גרסא הודית של בארי וויט, עם אוצר מילים נרדפות בלתי סביר ("work diligently, ardently, presistently, patiently"), והנטייה ההודית לחזור על מילים בסוף משפט פעמיים, ולהשתמש ב-So (נגיד: "So naturally, so gracefully" וכו'). הוא מזמרר לו כל בוקר ארוכות בפאלי, שפתם של הלא-עצים, ובערבים מופיע בווידאו.
6. יש משהו מאוד מוזר כשמישהו ניבט אלייך מעבר למסך, ומספר לך משהו על מצבך. גאנקה מסתכל עליינו בעיניים, ומודיע: "The first day is over!". איך הוא יודע? אמאלה! לפני הכל, יש לזה אפקט הארי סלדון/משימה בלתי אפשרית לא נורמלי.
7. מלבד היותו גורו של זרם מדיטציה יוצא דופן, גונאקה נראה כמו הודי גנרי לחלוטין. אחרי שלוחצים על Control-N בתוכנה של ההודים, הוא ישר עולה למסך. הוא לא מרחף באוויר, הדבר שהוא לובש הוא לא בגדי גורו, הוא סתם נראה כמו כל הודי שתפגשו ברחוב. אין לו, למשל, את הלוק של אושו, שכשאני רואה אותו אני תמיד משום מה נזכר ב-Fantastic Mr. Fox של רואל דאל (אם כי קצת יותר בגרסה שלי יצא להתקל בה, כזו שאכלה ילדים קטנים). השילוב הזה של הנורמליות מצד אחד ואוצר המילים הבלתי אפשרי ודברי החוכמה האמיתיים שהאיש מוצא מפיו יוצר מעין דיסוננס שאי אפשר לראות אלא כמבדר, במיוחד אחרי ששותקים כל היום. זה קצת אותו אפקט ש-T-Bag מ-"Prison Break" יוצר, רק שהוא לא נראה נורמלי.
8. Heroes הולך ומשבח מפרק לפרק.
קורות ממלכת עילם 
נו, ואתה יושב וכותב את העבודה עכשיו ? 🙂
ולמה אתה חושב שמדובר בזרם מדיטציה יוצא דופן?
כן, יושב וכותב (לפחות קורא).
למה? שאלה טובה. קודם כל כתעלול רטורי, דבר שני, אני לא מכיר הרבה סוגי מדיטציה שלוקחים עצמם כל כך ברצינות בכל מה שנוגע לעבודה – ניתוק מוחלט של עשרה ימים, 12 שעות מדיטציה ביום, וכו'.
כמה ימים נשארת שם?
כבר כארבע שנים אני מתחננת לנסוע לויפאסנה. למרות שאני מתרגלת מדיטציות שונות, שמעתי שזו לא מתאימה לכל אחד, ואחרי שראיתי בתוכנית "עובדה" את ההשלכות על חלק מהמשתתפים, חלחל בי הפחד. אני חושבת שאצליח לאזור אומץ ולנסוע לויפאסנה קצרה ש ל שלושה ימים, בתור ההתחלה.
אתה ממליץ?
בהצלחה עם העבודות האחרונות- בסוף זה ניגמר…
נשארתי עד סוף היום השני. למי את מתחננת? מה מונע ממך לנסוע? אפילו כסף הם לא דורשים, עוד חלק מהרצינות של הארגון, מבחינתי. לגבי האם היא מתאימה לכל אחד? בהחלט לא. אבל ליותר אנשים ממה שהיה נדמה. אני לא חושב שאפשר להגיע לתוצאות בשלושה ימים, אבל אני מבין בזה בערך כמו שאני מבין בגלגלים של מכוניות. יודע שזה עגול ועשוי מגומי, בערך.
לגבי אילנה דיין ועובדה – בתור שחקן וותיק של משחקי תפקידים, ומישהו שהיה מעורב לזמן מה בקשר בין הקהילה הישראלית למדיה, אני יודע עד כמה קל לקחת מקרה קצה שפעם קרה, לחבר אותו לתופעה איזוטרית, לערבב ולהגיש "כת השטן".
אם אני זוכרת נכון הם אומרים שזה כמו ניתוח מוח ולכן צריך בידוד סטרילי ו10 ימי התאוששות
אם עזבת ביום השני אני מקווה שאתה לא מדמם :-}
לויפאסנה הגעתי ללא הכנה (מימי לא תרגלתי מדיטציה), גיליתי שאני
1. חיה בעתיד.
2. לא חייבת לגמוע אספרסואים בקצב מטורף
3. מסתדרת יופי עם השניים הנ"ל
אני לא יודעת מה הספקת ביומיים – אבל השליטה בגוףבתחושה היא משהו מדהים
לקראת הסוף אתה לומד להתמקד בנקודה 1 (נניח צוואר) וממש לצאת מהצד השני (עורף)
אופס…התכוונתי מתכננת. דווקא לפני ארבע שנים, חברה טובה רצתה להצטרף, ולבסוף זה נדחה. גם נורא קשה להתנתק לעשרה ימים. אבל אולי אתנסה בזה למשך שלושה ימים, ואם אראה שאני מתחברת, אעבור לעשרה ימים, הרי ישנם אנשים שנוסעים עד להודו וכיו"ב כדי "לשתוק" במשך 45 ימים.
זה לא רק התוכנית עובדה, גם מאמרים שקראתי ברשת. אבל אין כמו להתנסות, מקסימום תמיד אפשר ללכת בסיום היום השני 🙂
ואחרי שקראתי את דבריה של אור…נראה לי שזה יקרה בקרוב!
כבר כמה זמן שאני מתכננת על ויפאסנה, ועכשיו אני פשוט *יודעת* שאתחיל לצחקק בחוסר שליטה ברגע הבלתי המתאים ביותר, בגלל ההקבלה להארי סלדון. שתיקה היא מפלטם האחרון של חסרי היכולת. ארור תהיה 👿
ואתם יודעים שגם אסור לרשום הגיגים (לא מביאים כלי כתיבה), לא לקרוא או לשמוע שירים
באי-פוד…בקיצור, אין מפלט אלא להתבונן בעצמך… 🙂 ולשתוק..
נשמע ממש כמו רפא"ל!
ואפילו לא משלמים.. סתם 🙂 יקירי, באתי לבקר, נהנתי, שמעתי אותך רועם לי באוזן, ומאחר ואני יודעת במה עוד החלפת את השתיקה, אז אני מסירה את הכובעון בפניך.
נשיקות 🙂
אגב, למה חייבים אימייל?
אגב 2- המשקפים הפכו לכתומים עם צהובים.