ובכן, מי ממכם שמכיר אותי באופן אישי, בוודאי מודע לתקשורת הדיפלומטית הענפה שאני מקיים עם המקום שנקרא "איבוד". אני נוהג לבקר בו לעיתים תכופות למדי (בעיקר בסניף הירושלמי), ויתרה מזאת – לשלוח אליו את מיטב חפצי, מפתחותי, ספרי, ותגי השם שלי. ההתמחות בזמן האחרון היא באמת בתגי שם.

לפיכך, בוקר יום א' החל כעוד חלק מהאינטראקציה שלי עם ממלכת איבוד. הנושא הפעם, היה הטלפון הסלולארי שלי. הוא לא היה איפה שנשבעתי שהנחתי אותו. לשמחתי הרבה, כבר הותקן בביתי טלפון קווי של בזק (אשר משמש אך ורק את טלמרקטרי העולם, ואת אבא שלי), ולכן לא הייתי צריך לעשות את תעלול

ה-"להתקשר דרך סקייפ מארה"ב

כדי למצוא את הפלאפון שלי –

אני יושב עליו."

במקום זאת פשוט חייגתי. וכאן התחילו הבעיות. וכאן התחילו הרמזים. עד לפני מספר ימים קטן, היה צלצול הפלאפון שלי "ABC" של חמישיית ג'קסון. שיר זה ניכן, מעבר לאיכויות פאנק בלתי מבוטלות, בתכונה הבלתי נתנת לערעור שהוא מתחיל חזק. לעומת זאת, הצלצול האחרון, היה מעין משהו כינורותי שכזה, מהפסקול (המשובח עד מאוד!) של העונה הראשונה של Battlestar Galactica.

וכך התרוצצתי לי ברחבי הבית, אוזני כרויות כמו מכרה פחם, וכל פעם נדמה לי שהנה אני שומע את צליל הפתיחה הענוג. אך לא.

לכל האסקפדה הנ"ל היה אפקט מצויין על מצב הסדר בבית שלי. בגדים קופלו, מצעים נתלשו מהמיטה וכו', אך הפלאפון לא נמצא. מה שנמצא, לעומת זאת, הם סדרה של חריגות מוזרות. למשל, חלון המטבח היה פתוח לרווחה, בעוד שבלילה אני בטוח שסגרתי אותו.  יתרה מזאת, על השולחן בסלון היה את המפתח לאוטו, המפתח שהושאל לפני יומיים לחברים. הל היה מוזר מדי.

לאחר שניגנתי מעט בכינור ופיטמתי מקטרת, החלטתי לבחון בעיון רב יותר את זירת ה(פשע?). אכן, חבלי הכביסה שליד החלון במטבח היו מגולגלים – חריגה נוספת משגרת האתמול. טלפון קצר לאבי, בעל המפתח, ומסתבר שהוא הגיע אלי במטרה להחזיר את המפתח, וגילה לתדהמתו שהדלת פתוחה.

בקיצור – פרצו לי הביתה.

שוב. הפעם בזמן שישנתי.
ולקחו רק את הפלאפון,  וארנק ישן שפעם חשבתי שזרקתי לזבל וביטלתי בו בערך הכל. כשעליתי על מה קרה, העוזרת הסתכלה עלי במבט נואש ואמרה "נו… למה חתול לא עושה כלום?". נטאשה לא כל כך מחבבת את החתולים בביתי. ובצדק. הם יוצרים כמויות אדירות של טינופת וחמידות.

"אבל הם לא כלבים, נטאשה…"

"או, כן! מחליף שתי חתולים בכלב אחד!".

זו, גבירותי ורבותי, ראייה אופטימית. החיים נותנים לך לימונדה – שכנע את טל להפתר מהחתולים! [

החל משבוע הבא: סורגים.