הגנה עצמית

למרות כותרות העיתונים הזועקות על פרץ האלימות ששוטף את מדינת ישראל, בסופו של דבר, רובינו לא נתקלים באלימות באופן יום יומי. דווקא דיווח כמו זה, של יואב, על תקרית לא נעימה ביפו, מעלה בי את הצורך לדבר על הגנה עצמית.

ישנם מספר קונספציות שגויות לגבי הנושא של הגנה עצמית, הן לנשים, והן לגברים. אצל נשים, למשל, תרחיש האימים הוא האנס-הקופץ-מהשיחים, אה-לה בני סלע, בעוד שלפי הסטטיסטיקה, בשבעים אחוז ממקרי האונס מתק, הנאנסת הכירה קודם את האנס.

רוב הגברים, חושבים על הגנה עצמית כפעולה שבה הם "מנצחים" את התוקף, ומקשרים אותה למני אימונים באומנויות לחימה – לבעיטות לאשכים, לאגרופים מעופפים, לבריחי ידיים ורגליים.

בדיוק כמו שכשאתה האיש בסביבה שמבין במחשבים כל הזמן שואלים אותך "איזה מחשב לקנות", כך גם בתור אמן לחימה, מדי פעם מבקשים ממני את דעתי לגבי "מה ללמוד בשביל הגנה עצמית". והתשובה שלי כמעט תמיד זהה: כישורי חיים, ותרסיס פלפל.

טוני בלאור, אחד מכוהני ההגנה העצמית הגדולים, מגדיר את זה מאוד יפה בתור שלושת ה-Dים:

Detect, Defuse, Defend. אבחן, נטרל, הגן. מדובר על שלושה מעגלי הגנה, אחד בתוך השני. מעגל האבחון, בסופו של דבר, ימנע ממך תשעים אחוז מהבעיות. רואים קבוצה של שיכורים משועממים בהמשך הרחוב? עיברו את הכביש. השעה שעת לילה מאוחרת ואת בחורה לבד באיזור לא סימפטי? אולי עדיף לא לשמוע Ipod – כי זה מסמן אותך כטרף פוטנציאלי.

ניטרול/פיזור האיום קורה אחרי שכבר ברור שיש איזשהו פוטנציאל סכנה. מקרים שדורשים הגנה עצמית לעיתים נדירות כוללים התקפה הקראית, ללא שום שיחה לפני. חלק מהאנשים קוראים לזה "ריקוד הקוף" כשמדובר ב"מכות", ובחלק מהמקרים התוקף הפוטנציאלי בודק את השטח.  יואב, בתקרית שלו, עשה ניטרול מצוין. בדיוק באותה מידה, גם לוותר על חנייה, או להגיד "סליחה, אחי, לא מעשן" כשמישהו מבקש ממך סיגריה או אש זה ניטרול. לפעמים זה מסובך יותר מזה. אנשים שגדלים בשכונות קצת פחות "סבוניות", מסוגלים לעיתים לעשות זאת באופן אינטואיטיבי. צריך להפגין בטחון, אבל לא אגרסיביות, להפוך את העוינות ל"אחוקיות", וכל זה מבלי לצאת חלש.

במקרה של נשים, פעמים רבות, הנטרול הוא פשוט היכולת להגיד "לא!" באופן תקיף מאוד. ידידה שלי, שמדריכה הגנה עצמית ב"אל הלב", ארגון אומנויות לחימה לנשים, מתרגלת עם התלמידות שלה את זה, והרבה.
החלק של ה"הגן" – זה מה שרוב האנשים חושבים עליו כ"אמנות לחימה". אבל גם הקשר שם, הוא רופף. יש לי בבית מכשיר שיורה תרסיס פלפל – מדובר על חומר שמבדיקה (מצערת) שערכו חברים שלי איתו, עולה כי לקבל כזה דבר בפנים מניע אותך מלחשוב על כל דבר מלבד בכי, שיעול וגורלך המר, לחצי שעה-שעה הקרובה. כשאנשים שואלים אותי על לימודי הגנה עצמית, אני אומר להם לרכוש תרסיס פלפל ולהתאמן בשליפות. להערכתי, האפקטיביות של זה, הן ברמה האובייקטיבית, ובמיוחד כשמביאים בחשבון את כמות הזמן המושקעת, גבוהה כמעט מאימון בכל אומנות לחימה.

עם מעט אימון ותרגול, רוב האנשים בחברה נורמטיבית לא צריכים להגיע למצב שבו הם במגע פיזי עם מישהו. אז למה אני מסתובב חמוש, בכל זאת? אני מסתובב חמוש מאחר ואני מודע לנזק האדיר שתקיפה יכולה לגרום לנתקף, הן פיזית והן פסיכולוגית. ואני בוחר לבטח את עצמי כנגד האפשרות הזאת, קטנה ככל שתהיה. בדיוק כמו שהדירה שלי מבוטחת נגד רעידות אדמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s