ממותות, סמים קלים, גיבורים, חנונים, כוסיות, כותרות אטרקטיביות, טלוויזיה

כשאני מסביר לאנשים שאין לי טלוויזיה בבית, הם בדרך כלל מסתכלים בקירוב על הבגדים שלי, ומצפים לראות פרוות ממותה, או לפחות זקן בסגנון עדות ה-Unibomber.לא בתמונה - טד קצ'ינסקי כאשר דקות ספורות אחר כך אני מתפלפל על איזו סדרה, תמיד עולה להם אותו מבט ערמומי של "הנה תפסתי אותך" בעיניים. האיבה שלי היא למכשיר הטלוויזיה, כיישות משדרת, שואבת זמן. אין לי שום דבר נגד תוכניות טובות. אני רואה מה שאני רוצה לראות, מתי שאני רוצה לראות אותו, דרך המחשב. כל הקונספט הזה של "אתה תצפה בתוכנית מתי שהאנשים הקטנים מוכנים" הזוי לי. האנשים הקטנים עובדים בשבילי, לא ההיפך. אחרי שהגענו להסדר הזה, בעזרתה האדיבה של רשת האינטרנטון, כולנו מרוצים. אבל, אני חייב להודות, שבזמן האחרון חל שיפור משמעותי. באמת. רנסנס קטן. אני לא יודע מה מאכילים אותם שם בשנה האחרונה,  את האנשים הקטנים שמרצדים על מסך המחשב שלי, אבל זה כנראה חומר טוב.

1. ואם כבר חומר טוב – אני יודע שאני באיחור של כ-4 עונות, אבל weeds, או "העשב של השכן", בעברית, היא ללא ספק מופע של גאונות טלוויזיונית. משהו בפורמט של דרמה-קומית-ב-30 דקות, שמתאר את מעלליה של Soccer mom שמתאלמנת (וכן אמא, צריך להיות נשוי בשביל זה קודם) ועושה לביתה  באמצעות סחר וגידול של עשבים כאלה ואחרים – משהו בפורמט הזה גאוני. גאוני כמעט כמו התסריטאות, המוזיקה הנהדרת, ובעיקר – המשחק היוצא דופן של מרי-לואיז-אולי-תתחתני-איתי-פארקר. אשתי לעתידפרידריך ניטשה צריך לקבל פה קרדיט של executive producer, כי זו הסדרה עם הכי פחות אלוהים בעולם כולו. בגלל שההורים שלי גם קוראים את הבלוג הזה, אני לא מביא דוגמאות, אבל סמכו עלי. אין טאבו אחד שהסידרה הזאת לא משאירה מבלי שביצעה בו מעשים שלא כדרך הטבע.

2. ואם כבר טבע – העונה השלישית של heroes פשוט שולטטטתתת1. זה כאילו טים קרינג, היוצר, הקשיב לכל התלונות המוצדקות על קצב הצב-על-גראס-בהילוך-איטי של התפתחות עלילת העונה השנייה, מלמל מתחת לשפמו "רוצים אקשן מטורף בכל פרק, אין בעיה… גם את זה דוד טים יודע לעשות", וייצר עונה שבועטת בתחת. כל מה שצריך לעשות כדי להפוך את זה למושלם זה לעשות פייס אוף של ג'ק באוור נגד סיילר, כדי שאוכל למות אדם מאושר.

3. וספיקינג אוף מאושר – עם כל הכובד לרכש רב האפקטים וה-THC, אין אף סדרה שגורמת לי למחוא כפיים באושר ולחייך כמו "היפה והחנון". למרות ההתחלה המזעזעת, זו פשוט הפכה להיות אחת מהסדרות החמודות, מרגשות, אנושיות, ומעוררות הזדהות בטלוויזיה. הדבר היחיד שפוגם בהנאתי המושלמת מהסדרה היא טל-החנון-השתול, שהשתמש בתוכניות הזדוניות שלי להיות טל-החנון-השתול. כל פעם שהוא מדבר בסדרה אני מדמיין איך לול מלא תרנגולות נופל לו על הראש. אני מניח שאם הייתי ממשתתפי הסדרה הייתי יושב ומגגל את עצמי לדעת, אז כשתגיעו לכאן: דניאל ויואב, שחר וגאל, נמרוד ורוקסן, וגם כל השאר (חוץ מטל-איש-לול-התרנגולות) – אתם נהדרים, מקסימים ועושים לי את השבוע משמח. בנים, בשם האומה החנונית, אני מצדיע לכם.

מחשבה אחת על “ממותות, סמים קלים, גיבורים, חנונים, כוסיות, כותרות אטרקטיביות, טלוויזיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s