הדמיון בין תרבות הקניונים הפיליפינית ובין ארכיטקטורה איטלקית לא מסתיים בשאיפתי הסודית להקמתו של מסדרון וואסרי בין גורד השחקים שלי ובין המרכז המסחרי הקרוב במאקאטי. הוא ממשיך, ומשתרע צפונה, לאיזור ליגוריה. ליגוריה נמצאת בצפון מערב איטליה, בערך איפה שהמגף מתחבר עם שאר אירופה. שם שוכנת Cinque Terra. Cinque Terra או "חמשת הארצות" הם חמישה כפרי דייגים קטנים, שיורדים מההרים ממש עד החוף. עד לפני כמאה שנה, הדרך היחידה להגיע אליהם, ולנוע בניהם היתה דרך הים, או בשבילי ההליכה המקסימים שמחברים אותם. מדובר, חברים, באחד המקומות היפים בעולם.

כמו כפרי הדייגים, כך גם הקניונים במנילה. מחוברים. בסוף השבוע, עוברים כמיליון וחצי איש בקניונים ליד הבית שלי. צורת הרבים כאן היא אולי מטעה – מדובר בממלכות אדירות – כל קניון הוא ענק, בלתי נתפס פשוט. וכל קניון מחובר לקניון אחר – מי בגשרי הולכי רגל, מי במעברים ממוזגים. אחד מהקניונים כאן נקרא Mall of Asia, ואין ספק שיום אחד אפשר יהיה לחצות חלקים נכבדים של אסיה בדילוג מקניון לקניון.

אחת התהיות הגדולות שלי, היא מי קונה את כל הדברים האלה. המחירים כאן זולים יחסית לארץ, אבל לא בצורה היסטרית, ומוצרי יוקרה שמעטרים כאן כל חור יקרים בכל קנה מידה. עם תל"ג לנפש של 3,500 דולר לשנה (15% מזה של ישראל, רק לשם השוואה), שבוודאות לא מתחלק בצורה מאוזנת, באמת אין לי מושג איך כל הקרקס הזה מתקיים. אבל ייתכן שזה מהדברים האלה שיש באסיה, כמו הנהיגה של ההודים, שלפי חוקי ההגיון והתיאוריה המקובלת לא אמורים לעבוד, אבל אף אחד לא סיפר להם את זה עדיין.

אבל בדיוק כמו שבטיטניק, במפלסים התחתונים של הספינה עמלו מעמיסי הפחם על מנת שהספינה תמשיך לנוע קדימה, גם ב-Cinque Centri Commerciali של מנילה יש את מעמד האומפה-לומפאים, שמניעים את גלגלי המסחר. וכשמשחררים אותם, או יותר נכון, אותן, המחזה מרהיב. דמיינו זרם בלתי נפסק של בחורות אסייתיות קטנות, לבושות כולן באותם מדי פסטל – רובם וורודים עם הבלחת טורקיז פה ושם, שנשפכות מאחת מחנויות הכל-בו שמרכיבות את קונפדרציית השופינג המנליאית. הן נראות כמו דיילות של שנות החמישים, וזה טוב מאוד, כי שנות החמישים מחכות להן: אל מול ההתנקזות הוורדרדה מחכה שורה ארוכה של גברים על אופנועים – חלקם באו לצוד, חלקם באו לאסוף את החברה שלהם. לכולם יש את מראה ה"יושבים על הברזלים" הזה, רק עם 125 סמ"ק.

התמונה הזאת הריחה לי יותר מכל כמו עוד מערכת אקולוגית-אורבנית. כמו הציידים-לקטנים החדשים, אוספי הבקבוקים של תל אביב, כך גם כאן נבנתה לה מערכת אקולוגית: הזכרים הצעירים יודעים היכן הנקבות הצעירות נמצאות, ומגיעים על מנת לנסות את מזלם, עם קטנוע קשוח, בחיבורים שבין ממלכת קניות אחת, לשנייה.