השלום מתחיל בתוכי

זה די מדהים איך דווקא המיליארדרים שיש להם הכל מבינים שבעצם, מה שחשוב זה הרוחניות. נשבע לכם, צריך לשים תמונה של שרי אריסון ליד איורים של מדרג הצרכים של מאסלו. אבל דווקא במוצאי שבת, יצא לי לחוות את הסיסמה הזאת, מזווית אחרת קצת.

לא אכנס ליותר מדי לפרטים לגבי הסיטואציה, אבל בוא נאמר שזוגתי נקלעה לעימות, שגלש לפסים פיזיים, עם נהג מונית. המאורע הזה התרחש בחשמונאים פינת קרליבך, וכשקיבלתי ממנה את הטלפון, ישבתי לי ברחבת הסינמטק. למי שלא הבין זאת עד עכשיו, אני דב, אבל גם דובים יודעים לנוע מהר כשצריך. הגעתי לזירת האירוע עצבני מאוד. מעולם לא איימו לפגוע במישהו שיקר לי, ובאותה שניה, הייתי מוכן לפרק את מי שבכלל העלה את הרעיון על דעתו. יש לי פנים אקספרסיביות להפליא. כשאני שמח, רואים, כשאני עצוב רואים. כשאני מוכן לפרק מישהו, רואים. זעמתי, ראו את זה, וזה כנראה נראה מפחיד. התגובה הראשונה של נהג המונית, עת הגעתי, היתה "אל תיגע בי! אני אבא לארבע ילדים!". הדבר החכם שהוא עשה הוא שהוא כמעט שלא נגע בי. הדבר החכם שזוגתי עשתה, היתה לספר לי שהוא תקף אותה פיזית  רק אחרי שהוא נסע.

לשמחתי הרבה, אף אחד לא סיים את הלילה בבית חולים (הוא) או בבית מעצר (אני). באותו הרגע, קצת הצטערתי על זה שלא "הענשתי" אותו יותר. חשבתי שהיה ראוי להשפיל אותו יותר, אולי לסטור לו. בלילה, לפני שנרדמתי, חשבתי כמה נורא הייתי מרגיש אם הייתי עושה את זה. אל תבינו לא נכון, הוא היה שמוק תוקפני. אבל הוא עדיין היה בנאדם. אם אני הייתי "מנצח" אותו נורא, הוא היה חוזר הביתה מושפל, אחרי שאיזה מישהו ירק עליו, או הוריד לו סטירה, או פרק אותו במכות. המחשבה על זה העציבה אותי נורא. מעציבה עדיין, ואני כל כך שמח שלא עשיתי את זה.

To err is human, to forgive – divine. שלום מתחיל מהנקודה הזאת, של להבין שלמרות שהצד השני עשה לך משהו רע, ולמרות שאתה כועס עליו, ואפילו רוצה "לנצח" אותו, אתה עדיין מסוגל להתחבר לאנושיות הבסיסית שלו. מי שלא כעס מעולם, וויתר על הכעס שלו, לא יכול לבקש מאחרים לוותר.

15 מחשבות על “השלום מתחיל בתוכי

  1. מילא כעס. מן הראוי שתגישו תלונה ותוודאו שהתלונה הזו עוברת את כל המסלול עד בית משפט, כולל הכל (פלילי פלוס אזרחי).

    כי לא לכל אחד יש חבר שהוא גם דב.

  2. אוריה הגיב:

    "כן, זה העניין – היכולת להיות אמפתי גם לאויבים. מאוד אנדר וויגין מצדי :-P"
    הייתי אומר מאד ולנטיין מצדך, שכן דווקא בחרת שלא ל"גמור" אותו.
    ובהקשר הזה לא בחרת "לסיים" את המאבק כאן ועכשיו אלא נתת לו להמשיך בדרכו.
    לא פתרת את המקרה בשום צורה, דחית את הבעיה למועד מאוחר יותר – Ostrich maneuver .
    ובהקבלה, כשם שבהסכם השלום עם מצרים בחרו שלא להתעקש על העברת עזה ביחד עם סיני…

  3. להיפך, נראה לי שבחרתי לסיים את המאבק, במקום לתת לו להמשיך ולגדול (אסקלציה לאלימות, השלכות משפטיות). מה היה "פותר" את הבעיה, לראייתך? אם הייתי "משמיד" אותו במכות?

  4. אשמתך, דב, לצעוק "אנדר" בדיון על קונפליקטים זה כמו לצעוק "שואה" בדיון על דמוקרטיה. המזל היחיד הוא ש-נ. לא מגיב כאן באופן קבוע

  5. Wicked&Law Abiding הגיב:

    אתה לא מתבייש?

    לומד שנים טכניקות לחימה,
    בעל גוף פיסי כבד וחזק מספיק לגרום לנזק,
    וברגע האמת – כאשר יש לך סיכוי להזדמנות חוקית להפליא מכותיך בעכברוש,
    מגלה רחמים?!

    אתה ארניסדור, או אמא תרזה?!

    אינני מטיף לך לאלימות,
    אך אין התנסות טובה יותר לאומן לחימה, מאשר תרגול ידע על עכברושים,
    כמובן רק מתוך הגנה עצמית ובהתאם לחוק.

  6. Wicked & Law Abiding הגיב:

    לא, לא קראתי לך שמן.
    למיטב זכרוני הגוף שלך כבד ( מאסיבי ) וחזק. יכולת להיות שומר ראש טוב.

    ובכל אופן –
    אני ממליץ לך להשאיר את החמלה ואת הרחמים לנזירים הבנדיקטים,
    ולא לחסוך ( כאשר יש לך לגיטימציה חוקית ) מעכברושים נחותים את ההתנהלות הראויה להם !

  7. אשרייך יהודי הגיב:

    בלי קשר לעונש הראוי לחלאה, ההתגברות שלך על היצר היא דבר ראוי יותר. הרווחת לגמרי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s