2. שלוש וחצי שנים. זה כמה זמן לקח לי למצוא שווארמה טובה בתל אביב.
3. חצי שעה. זה כמה זמן לקח לי למצוא שווארמה טובה באיסטנבול.
4. כל שנה אני מתכנן להגיע לאיסטנבול, וכל שנה זה איכשהו לא יוצא לפועל.
5. 15 שעות. זה סך הזמן שיצא לי להיות באיסטנבול. זה לא מספיק, אבל זה עושה תאבון.
6. איסטנבול יפהיפיה. יש משהו בבניה מונומנטלית, מהסוג שנבנה בכוונת תחילה כדי לגרום לך להרגיש קטן. זה גם עובד. ענק חולה הוא עדיין ענק.
7. לאנשים קשה עדיין עם הקונספט של מדינה מוסלמית חילונית. המערב עושה מעין מישמש נוח שכזה בין ישות מדינית, לאום, דת. אנשים רבים מופתעים לגלות שהאירנים אינם ערבים, למשל, וכשאני מתקן אותם מסתכלים עלי במבט כזה של "נו, באמת, הכל אותו דבר גם ככה…". אני מניח שההפתעה במדינה איסלמית-לא-ערבית-חילונית דומה להפתעה שמקבלים אנשים שמגיעים לישראל ומגלים שלא כולנו חובשים שטריימלים או כיפות.
8. בתורכיה חוויתי את אחת מחוויות חוסר התקשורת המרהיבות ביתר אי פעם. תחושת החוסר אונים שמלווה כששני הצדדים לא מסוגלים להבין שום דבר ממה שהשני מנסה להגיד. עד כה יצא לי להיות במדינות שגם אם האנגלית בהם לא שגורה בפי כל, עדיין כולם יודעים כמה מילים בסיסיות. יותר מכך – רובנו מדברים עברית ואנגלית. חלקנו מכירים ולו ברמת ה"שלום שלום", שפה לטינית אחת או יותר. אנחנו חשופים לרוסית, לערבית. היכולת שלנו לנחש קונטקס, כי המילה בספרדית נשמעת קצת כמו מילה בלטינית שפעם קראת ב"מלחמת גאליה" של יוליס קיסר, תורמת לכך שגם אם מדברים עם צרפתי שלא מבין מילה אנגלית, עדיין יש סיכוי שנוכל להבין משהו. תורכית זו שפה כל כך מוזרה, כל כך לא קשורה לכלום שלמרות כל הנסיונות שלי לנהל שיחה עם נהג המונית, אף אחד מאיתנו לא הבין, אפילו ברמז, מה השני רוצה. לשמחתי המילה Airport כנראה עובדת גם בתורכית.
9. נחזור, בוודאי שנחזור. אולי אפילו ליותר מ-24 שעות.
קורות ממלכת עילם 
מזל טוב על המעבר (זה שהיה וזה שיהיה).
אתמול סיימתי לקרוא את הגרסה המלאה של פרספוליס, ואני רואה כמה קווי דמיון בין הטקסט ההוא לבין הטקסט שלך. הבעיה היא שכרגע מוקדם מדי בבוקר כדי לציין אילו בדיוק 🙂
אבל לא מזמן רוב של טורקים בחרו במפלגה מוסלמית-שמרנית בזמן האחרון, לא? אני לא מומחה וגם לא בקיא בנושא, אז אני רק יודע את זה.
היה גם איזה סיפור בקשר לאשת ראש הממשלה (זהו ראש ממשלה בטורקיה, נכון? לא נשיא.) שחבשה מין סוג של פריט לבוש ראש פטריארכיאלישוביניסטי שכזה שמקובל בתרבות המוסלמית. (בערך כמו המטפחות והפיאות של התרבות היהודית..)
כן, אבל לא מזמן רוב של יהודים בחרו לא מעט נציגים שמרנים-יהודים לפרלמנט…
השאלה המתבקשת היא, איפה יש שווארמה טובה בתל אביב? 🙂
האמת שיש בקניון רמת אביב "המטבח של סימה" – יש מצב שאני לא מדייק בשם, השווארמה שם לא רעה בכלל אבל יש מבחר סלטים מצומצם (האשכנזים האלה…) וזה בערך החיסרון המרכזי.
השווארמה בקניון, כל קניון, היא מזעזעת, והמטבח של סימה אינו יוצא דופן. אקדיש לזה פוסט בקרוב.
"בתורכיה חוויתי את אחת מחוויות חוסר התקשורת המרהיבות ביתר אי פעם. תחושת החוסר אונים שמלווה כששני הצדדים לא מסוגלים להבין שום דבר ממה שהשני מנסה להגיד"
וואו, you have seen nothing. נסה לבקר בסין, ואז תגיד לי את המשפט הזה על תורכיה. תורכיה? תורכיה?! הצחקת אותי.
ו, כן, חוסר-תקשורת זו חוויה משונה מאד. אני גר בסין כבר שנתיים בלי לדבר סינית (אני בערך יודע קצת להזמין במסעדה, וזה בערך הכל. אני אפילו לא יודע לקרוא תפריט, כי השפה הכתובה **שונה לחלוטין** מהשפה המדוברת, מפאת היעדר אלף-בית (ושוב אני אומר: תורכיה? תורכיה?!)), ואני חייב להגיד שחוסר התקשורת מסנה לחלוטין את החיים שלך. זה עשה אותי מאד סבלני באופן אחד, מאוד נוח לכעוס באופן אחר, ובכלל, אפשר לומר שיש לזה השלכות.
אגב, מדהים אותי שהצלחת לכתוב פוסט על שווארמה בלי להזכיר את שמש. אני יודע שהוא היה על שווארמות בתל-אביב, ובכל זאת. זה אפילו מאד מאד קרוב (מעבר לגשר ההלכה). טורק לחמג'ון נסגר ב-10-11, אבל שמש מעולה לאחרי-שתייה.