למה אני לא אחראי אישית להתדרדרות התוכן בישראל (וגם המודל העסקי לא משהו)

תקציב האירועים הפרקים הקודמים: אני מפרסם את הפוסט הזה, גם אצל עידוק. ג'וני כותב תגובה מפולפלת, ועכשיו אני לא נשאר חייב.

אחד הדברים שעוררו הכי הרבה אנטגוניזם במה שכתבתי, גם בקרב אנשים שמסכימים עם דעתי, היה השימוש במושג “תוכן”. מאחר ואני רק טובל את זרתי בכל הז’רגון הברנז’אי, לא ידעתי ש”תוכן באינטרנט” זה מעליב. לצורך העניין, כשאני כותב תוכן, אני מתכוון לתוכן, ולא ל”תוכן”. בסדר?

נתחיל, תוך חזרה מסויימת על התגובה הראשונית שלי, באחריותי האישית למצב. נכון, אני לא מנוי לאף עיתון יומי, אך הסיבה לכך היא לא המנעותי מלשלם על תוכן. אני פשוט לא רוצה שהבית שלי יתמלא בעיתונים. כשהמגזין המשובח “אודיסאה” יצא לאוויר העולם, עשיתי עליו מנוי. אני אפילו קורא את גרסת הפרינט שלו. כל זאת למרות שאודיסאה מאפשר לקרוא ולהוריד את כל כתבותיו מהאתר בחינם. עשיתי את זה בדיוק כי אני מאמין שצריך לתמוך בתוכן איכותי, ושאני מעוניין לעשות זאת. אני לא יודע מאיפה יהונתן זילבר הביא את הסטטיסטיקה לגבי כמות מנויי העיתונים אל מול כמות מנויי הטלוויזיה בכבלים. מפשפוש קליל באינטרנט עולה שליס והוט יש ביחד כ-1.2 מיליון מנויים, שזה כמעט כל בית אב רלוונטי (ללא חרדים, וכו’). אני לא יודע כמה מנויים יש לעיתון, אבל גם אם יש יותר מנויים מספרית, אני בטוח שהם מוציאים פחות כסף. לאנשים אין בעיה להוציא כסף על תוכן. היתה להם בעיה להוציא כסף על תוכן באינטרנט, אבל אם נסתכל על זה לשניה, יש הבדל יחסית מועט בין ה-VOD של הוט, ובין מנוי חודשי לג’יגהניוז. ההבדל הוא בחוקיות (ה-VOD חוקי, ג’יגהניוז פיראטי), אבל בסופו של דבר זה ביטים שמגיעים לי לטלוויזיה, וזה ביטים שמגיעים לי לטלוויזיה. ברגע שנשברת, ואתה מוכן לשלם על התוכן שלך אז זה רק, כפי שהדגיש אוסקר ווילד/ג’ורג’ ברנרד שואו/איש אחר שמיוחסות לו אמרות שנונות, עניין של מחיר.

לגבי לעמוד רחוק ממני כשאציע לעורכים שלך להפוך את מקו לאתר בתשלום? נראה כמו רעיון חכם. מצד שני, אם היו מחליטים להשיק אתר סגור ובתשלום לבלייזר, זה גם היה נשמע מגוחך באותה מידה?

תגיד, מה בעצם השתנה? למה פעם אפשר היה להעסיק מקצוענים (”מגיהים חדי עין ועורכות שראו הכל”), והיום לא? איך פתאום נגמר הכסף? אנשים קוראים פחות עיתונים? זה מה שהשתנה?

הניו יורק טיימס ועיתוני הפרינט גוועים. מה שאני לא כל כך מבין זה למה. אם אני מבין נכון, עיתון עושה את רוב הכסף שלו מפרסומות גם כך. אם הדבר נכון, אז אני באמת לא מבין מאיפה הצרות הכלכליות של הניו יורק טיימס. מאז שעלה לאינטרנט ופתח את שעריו לעולם, אני מניח שיותר עיניים שוזפות תוכן שיוצר על ידי הניו יורק טיימס מאשר שזפו לפני שני עשורים. אם זכור לי נכון, עולם הפרסום עובד, בין השאר, על פי כמה זוגות עיניים צפו בפרסומת. אם שיעור החשיפה של הניו יורק טיימס עלה (כפי שקרה כשכל העולם התחיל לקרוא אותו), אני לא מבין כיצד נכשל העיתון לתרגם את זה להכנסות מוגדלות מפרסומות. כפי שאני רואה את זה, מדובר בבעיה במודל הפרסומי. להוציא עיתון בפרינט זה יקר? אז ותרו עליו – אתם יכולים לעשות את זה עכשיו מבחירה, ולראות איך כל המתחרים שלכם נחנקים מעולו של הדפוס, או שבעוד שלוש, חמש, עשר שנים, מישהו (ג’ף בזוס? יורשו של סטיב ג’ובס?) יחליט בשבילכם.

עיקר הטיעון שלי היה שבמודל הכלכלי של היום, תוכן הפך לסחורה. בין אם זו סחורה שמרפדת פרסומות, או ספרים שנמכרים על פי הקילו, כמו סחורות אמיתיות. מה שמבדיל סחורה (commodity) ממוצרים, הוא שהסחורה היא אחידה באיכותה (סוכר, מלח, קפה בדרגה מוגדרת מראש), וכל מה שקובע זה המחיר. בניגוד, למשל, למכוניות משומשות, או מכוניות בכלל, שם כל מכונית שונה מרעותה. מן הרגע שהפרנסים הבינו שמדובר בסך הכל בסחורה, ושאין טעם להקפיד על איכותה, כי השוק קונה הכל, חל תהליך שבו איכפת להם פחות ופחות מה יש שם באמת, במוצר הסופי, כל עוד אפשר לשים בזה פרסומות. המעמד של להיות כלי תקשורת כבר לא מחייב, ומאחר והיצע הספקים גדול, אפשר לקחת את הזול ביותר, לשלם שכר רעב, לחתוך פינות – זה בסדר. לאף אחד לא איכפת. יכול להיות שהאשם הוא בנו, הקוראים, שבולעים הכל. יכול להיות שאנחנו מעדיפים לשלם בצורה עקיפה על התוכן שלנו (פרסומות), בלי לחשוב על ההשלכות של הבחירה הזו.

אף אחד לא משתיק את הבלוגרים שנואמים בכיכר העיר, רהוטים או עילגים. הבעיה היא שהנואמים נבלעים על ידי מערכת הכריזה. עד לא מזמן זה היה ממש בסדר, כי מערכת הכריזה דיברה דברי טעם והיתה בעלת דיקציה מושלמת ועברית דן-כנרית. אבל בזמן האחרון מערכת הכריזה מתחילה לחפף, ולא משנה שהבלוגר מימין נואם ממש יפה – היא עדיין משדרת חזק יותר ממנו.

7 מחשבות על “למה אני לא אחראי אישית להתדרדרות התוכן בישראל (וגם המודל העסקי לא משהו)

  1. נועם הגיב:

    התדרדרות התוכן נובעת מזה שהפרידו אותו מהמדיום: הפרידו את מערכת הכריזה מהבלוגר. הפרידו את הכסף מהעבודה, וכו' וזאת הסיבה שחל ניכור לתוכן כמו שאגב, חל ניכור בהרבה מקומות כלפי "מערכת הכריזה". לכן, עולם התוכן החדש (שיש מעט מאוד ממנו ביחס לשאר) *הוא התוכן* *והוא המדיום*. אנחנו מכירים את זה-engaging content – תוכן שגורם לנו לעשות משהו, ואפילו שהרבה מאוד מהתוכן הזה הוא אונליין, הגבולות שלו לא בהכרח מסתיימים שם.
    אני איתך טל – בלוגרי כל העולם התאחדו!

    (רגע, ואז עם מה נלך למכולת?)

  2. Anonymous הגיב:

    איך ייתכן שבמודל שבו תכנים ממקורות חובבניים וממקורות מקצוענים זהים באיכותם, המקורות המקצוענים שומרים על כוחם?
    האם לא יתפזרו הקוראים בתהליך דיפוזיה אל עבר השוק הגדול בהרבה של החובבניים? האם לא ילנקקו חבריהם לתכנים מעניינים שהם מוצאים בצינורות האינטרנטים?

    בנושאים חדשותיים ישנו עדיין יתרון של עיתונים על כתבים חובבנים. אני מתאר לעצמי שלכתבים מקצוענים יש גישה יותר גדולה. יש חוק בנושא, לא? צריך רישיון או תעודה, לא? באמת שאין לי מושג.

  3. תוכן הוא סחורה, אבל השוק לא קונה הכל. העמקה ברשת מגלה שתוכן איכותי עדיין זוכה לותר הצבעות: כניסות, תגובות, שליחה וכולי. זה אומר משהו, לא?

  4. Anonymous הגיב:

    אוי, נזכרתי במשהו. תמיד מזכירים את זה כשמדברים על אומנות. זה לא רלוונטי במאמרים אקטואלים, אבל בכל זאת…

    וואן גוך לא מכר יצירה בחייו.

    אני מניח שעל כל וואן גוך היו עוד אלפים שלא מכרו יצירה בחייהם וגם לא לאחר מותם.
    עכשיו לא זוכרים אותם בכלל וכל מה שנשאר זה כמה רשומות של לידה, מוות ואולי גם תעודות נישואין.
    אולי לחלקם יש איזושהי מצבה עם כתובת לקונית שאומרת "מי זה בכלל?"

    אגב, הזכרתי את "ראיה עיוורת", כן?
    זה תרגום דיי נוראי לספר שאני ממש אוהב, אבל בכל זאת קניתי.
    משהו בטח לא בסדר בי.

  5. לגבי הטיימז[הימור שלי]: הCLASSIFIEDs הלכו ל CRAIGLIST; למרות הפופולאריות שלו ברשת, הפרסום האונלייני עדיין לא מפצה על הירידה בפרסום על המהדורה המודפסת ובירידה של הסרקולציה. בטח יש איזה בלוג/כתבה שמביאים את המספרים.

    הלקח: להיות מאד פופלארי לא מספיק בשביל לתחזק מעצמת תוכן בסגנון NYT ו 20 מיליון יוזרים ייחודים ברשת בחודש לא משתווים להרבה פחות יוזרים בעולם שלפני שנות ה90 (לפחות ככל שזה נוגע להפיכת יוזרים להכנסות).

    ובהקשר הזה יש מאמר די ארוך לגבי המודל העסקי ולמה זה לא מופרך לשלם כסף על זה: http://www.cjr.org/feature/build_the_wall_1.php?page=1 (לא יודע להכניס לינק, תהרוג אותי)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s