העיר אוכלת את עצמה, ואנחנו סובלים מהריח

החלטנו לעשות מנוי סוף שבוע ל"הארץ". מקבלים אותו כל שישי בדואר. בניגוד להתעקשות של ליאת לעשות מנוי לאוזן השלישית, כאשר, לפי מקורות זרים, ניתן להוריד כל סרט היום בקצב הסמבה וה-ADSL, עיתון סוף שבוע עוד הגיוני, בצורה זו או אחרת. אתה לא תלוי בחסדו של עורך עמוד הבית של "הארץ", שלעיתים עוד מבליחים בו דיווחים על מלחמת המפרץ.

העיתון מגיע עטוף כולו בגליון סוף השבוע של The Marker, כאילו להראות באופן סמבולי וברור את סדר החשיבות שנותנים לעיתונים השונים, שם ברחוב שוקן. וכחלק מהחבילה, אנחנו מקבלים גם את העיר.

כל מי שגדל בניינטיז, יודע ש"העיר" הוא סוג של פסגת המגניבות התל אביבית, או לפחות היתה, בשנות התשעים. עיתון שהרשה לעצמו לפרסם את "השער האחורי" במשך 11 שנה היה מגניב באמת. זה לא רק במוחנו.

אבל נראה שבשנים האחרונות העיר סובל מבעיית איוורור קשה. המזגן, ככל הנראה, עובד על מוד "מחזור אוויר", וחלונות חדשים לא נפתחים, אז אחוז החמצן יורד. זו הדרך היחידה להסביר את מה שקורה שם, כי לא עבר מספיק זמן כדי שה-inbreeding יתחיל להשפיע.

אני אפילו לא מדבר על מדור הדחקות הפנימי שבתחילת העיתון, או על מכתמי "קיטי היקרה" או "ועירית לינור היתה אומרת". למרות שגם הם איומים. אני מדבר על כתבות כמו כתבת השער ב"העיר" האחרון, (גליון 1525, 25.12.2009), על גורי חתולים, או כמו זו שהתפרסמה חודש לפני, שתיארה את עלילות המוסד בתל אביב.

הכתבה על המוסד היתה הבזבוז הראוותני ביותר של כפולה שראיתי זה זמן רב. טקסט הזוי, שמחברו פשוט החליט, מסיבותיו הוא, שלמוסד יש מתקן אימונים באיזור בבלי, ושכל מי שמסתובב באיזור בבלי רבתי, לבוש במדי המוסד הרשמיים, השילוב הנדיר של מכנסי דגמ"ח ונעלי ספורט, נמצא במשטר אימונים של המוסד, לקראת איזושהי משימה סודית בדמשק. חמוש בזיהוי וודאי של אותם חשודים, הוא החליט לעקוב אחריהם, והם התנהגו בדיוק כמו שמרגלים בספרים מתנהגים כשעוקבים אחריהם – ניסו לברוח. אין ספק שחשיפה לפנטזיות פרנואידיות היא חוויה מעניינת – תראו את "נפלאות התבונה", אבל מה זה עושה בעיתון שלי?

מילא, חשבתי לעצמי. כתבה שולית שניסתה לרכוב על פאשלה מתוקשרת. אבל אז הגיע כתבתו של חגי מטר, "שריטה". הנה הסיפור: יש מישהו, מבוגר ועשיר (שתי תכונות שאוטומטית מסווגות אותו כרשע ב"העיר"), שניסה לאמץ גורי חתולים באופן סדרתי, ולא כל כך הצליח במשימה. הכתבה מנסה, במגוון דרכים, להפוך את זה לסיפור על צ'ארלס מנסון חדש, שמסתובב כיהודי הנצחי במרצדס כסופה, ואוסף חתלתולים "בגודל כף יד", ואז אוכל אותם לצלילי רוק כבד, תוך שהוא מאונן על תמונות Lolcats של השטן. התחושה הזאת מתקבלת עוד לפני שקראת את הכתבה, מהגרפיקה המאיימת והכותרת המאיימת לא פחות, וטוב שכך, כי גם אחרי שקוראים אותה, נשארים רק עם תחושה, ולא יותר.

הכותרת  "12 קטנטנטים, בני לא יותר מחודשיים, בגודל כף יד, לאן הם נעלמו?" מציגה את התעלומה שיש לפתור, וחגי מטר מנסה בכל כוחו ליצור דרמה בלשית, בכיכוב מפלצת (להלן: "צ'ארלס מנסון החדש"), ואוסף של אנשים טובים (להלן: "ש"", "ד'", ועוד שמות ששמורים בתוכנית להגנת עדים). צ'ארלי קשישא יצר קשר עם מישהי על מנת לאמץ גורי חתולים. המישהי הזאת, בהתקף פארנויה הזוי, החליטה לרשום את מספר הרכב שלו (!), ולפרסם את חשדה (המבוסס על "תחושת בטן"), בפורום חתולים של תפוז. שם, מסתבר, מצאה עוד שותפה לפארנויה, ושתיהן הפיצו מייל רחב היקף שמזהיר בפני… מה? לא ברור.

"אני קצת נבוכה שנתתי לו שלושה חתולים, שהייתי כל כך תמימה", מוסרת ש'. בשלב זה, עדיין לא ברור למה ש' צריכה להיות נבוכה. אבל זה בסדר, הקורא הנבון כבר שומע את צלילי הספלטורה והמסור החשמלי ברקע, ומבין את הרמיזה.
ש', ד' ומ' החליטו שצ'ארלי "לא נראה להם", מה שנתן להם לגיטימיות לאתר את שמו וכתובתו בהתבסס על "הקשרים" שלהם (מישהו דיבר על חדירה לא חוקית למאגרי מידע?), ולפנות למשטרה. שוב – עד כה, לאחר שביקרו במשטרה, עדיין לא מסבירים מה קרה. פשוט "תחושות בטן לא טובות".

לאחר שבמשטרה חקרו את צ'רלי, פעמיים, והגיעו למסקנה שאין מקום להמשיך לחשוד, שכרו ב"תנו לחיות לחיות" בלש פרטי שיעקוב אחריו, וכשהתקציב לבלש הפרטי נגמר, אז "נגה וברק", זוג מתנדבים, עקבו אחריו במקומו. התמה של מעקב אחרי אזרחים חוזרת לדפי "העיר". למרבה ההפתעה, לאחר שנחקר במשטרה, והושם במעקב של בלש פרטי ואזרחים, צ'ארלס מנסון המוכתר הרגיש טיפה פרנואיד, ולכן הוא היה "עוצר כל שני מטר לבדוק אם יש מישהו מאחוריו".
לאורך כל הכתבה יש אווירה של חשד במעשה נורא, אבל באף נקודה לא כתוב מה הוא, או על מה הוא מבוסס. הכתבה נסגרת בעימות עם אותה מפלצת שייצר חגי מטר, קליימקס שמטר שללא ספק קיווה שיתפס כווידוי הרסקולניקובי של צ'ארלי מנסון החדש. אבל במקום זה אנחנו מקבלים מונולוג מבולבל ועצוב של מישהו שככל הנראה לא ממש ידע מה הוא עושה עם חתולים, ובצורה לא אחראית, איומה, אבל ככל הנראה ממש לא מכוונת, הצליח להרוג תריסר גורי חתולים.

אני לא מכיר אף אחת מהנפשות הפועלות. אני לא מכיר את חגי מטר, או את ברוך תומר, שמו האמיתי של צ'ארלי, או את ש' או מ' או ד' שעקבו אחריו. אני אוהב חתולים מאוד, והמחשבה שמישהו מזניח אותם, או לוקח אותם למרות שהוא יודע שלא יוכל לטפל בהם, היא איומה. אבל בעירנו הקטנה מתרחשות זוועות אמיתיות, שבהם אנשים אמיתיים עושים דברים רעים באמת, במכוון, לאנשים אחרים. העדר החמצן במסדרונות רשת שוקן הוביל לנפיחה העיתונאית הזאת, ואני, בתור מנוי, נמאס לי שמפליצים לי בפנים.

10 מחשבות על “העיר אוכלת את עצמה, ואנחנו סובלים מהריח

  1. אני לא מצפה מ"העיר" ליותר מדי רצינות. את הכתבה על אימוני המוסד קראתי מתוך הנחה שזו בדיחה. וככזו, היא היתה מוצלחת מאוד. גם אם היא לא היתה בדיחה, היא לא היתה ראויה לגנאי כמו הכתבה על החתולים.
    מה שמפריע לי בכתבה על החתולים אינו ההתעסקות בשטויות האלה בזמן שבעיר קורים דברים רעים יותר. מה שמפריע לי הוא הקלות שבה העיתון, בלי לחשוב יותר מדי (כך זה נראה), החליט להפוך אדם לסוג של מפלצת. האיש הוא ככל הנראה שלומיאל ככל שהדברים נוגעים לטיפול בחיות בית, ואולי קצת מוזר בהתנהלותו האישית, אבל הוא כנראה לא איש רע. כמו שכתבת, בתל אביב קורה שאנשים אמיתיים עושים דברים רעין באמת, במכוון, לאנשים אחרים. הכתבה הזו היא דוגמא עצובה לכך.

  2. גם צריך שמישהו יספר להם שניו-ז'ורנאליזם בטורי ביקורת זה כל כך פאסה (וכל כך נורא) והגיע זמן שהם יפסיקו עם זה. ובכלל לא בטוח שזה היה אי פעם רעיון כל כך טוב (במיוחד אם מסתכלים על ההשלכות לטווח ארוך).

    מה שאתה מתאר נכון גם לעיתון האם – גם למוסף וגם ל"הארץ" בכללותו. אותי מעניין לדעת אם כל השינויים האלו באמת עוזרים לתפוצה שלהם (ואז נקטלג את זה תחת – "אסטרטגיה שיווקית שמצליחה ביקום מקביל לשלי שאני לא רוצה לבקר בו") או שלא (ואז זה יהיה תחת "פאניקה ואיבוד דרך מערכתי של מי שבדרך לפשיטת רגל").

    מצד שני, אולי אני פשוט זקן מדי לכל החרא המא-גניב (והאורגני?) הזה.

  3. אורי ש. הגיב:

    בדרך כלל אני לא מגיב פה, אבל הפעם אני תובע את זכות המחאה.
    אני דווקא חשבתי שהכתבה היתה הרבה יותר מדי אוהדת כלפי האיש הזה, וגם אמרתי לחגי את דעתי. ואני חושש שהתגובות השונות שלנו מבטאות במידה רבה את הרגלי האכילה השונים שלנו. בעיני, בין אם הוא באמת רצח את 12 החתולים ובין אם הוא "רק" גרם למותם ברשלנות באופן סדרתי, מדובר בסכנת נפשות. וחשוב להזהיר את הציבור מפניו, ולדאוג שלעולם לא יתנו לו להתקרב לחיות. אני גם מודה שאני ממש לא מאמין להסבר שלו, והייתי שמח אם הוא היה נחקר בשיטות חקירה מקובלות כדי לבחון את העקביות של הגרסה שלו.
    לידיעתך – התעללות בבעלי חיים היא מעשה שהעונש עליו בישראל הוא מאסר. וזה ששוטרים ושופטים לא הפנימו את זה – לא אומר שזה לא המצב החוקי. ובאופן ספציפי, יש סיבות לא רעות לחשוד – אם כל הזהירות – שהאיש רוצח. ושוב: העובדה שבישראל מותר לבני אדם להרוג עגלים ואסור להם להרוג חתולים היא אכן מוזרה ולא ממש עקיבה לוגית – אבל היא לא הופכת הרג החתולים לחוקי או לגיטימי יותר
    זהו
    עכשיו אתה יכול לסווג אותי סופית כסמולני-חסר-חושומור

  4. Kedorlaomer הגיב:

    זכות המחאה ניתנת, חבר אורי. אין לי ספק שגם אם האיש גרם ברשלנות למותם של תריסר גורי חתולים, מדובר במעשה מזוויע. אבל בין זה ובין להציג אותו בתור המפלצת מהיער השחור, בכתבת שער ב"העיר", תוך התבססות על מינימום עובדות ומקסימום רמיזות, זה פשוט עיתונות גרועה. זה אולי משרת את האינטרסים של פעילי זכויות אדם, אבל אם הייתי רוצה לקרוא תעמולה טבעונית, הייתי הולך ישר למקור.

    בענייני סיווגים וכו' – אתה בוודאי יודע שאני לא מהמסווגים, ושיש לי בבית ארבעה חתולים כרגע (אלוהים, ארבעה…), ושהייתי מאוד מתרגז לראות מישהו פוגע בהם או בכל חיה אחרת. אני פשוט חושב שרק בגלל שהצבענו לאותה מפלגה (פוטנציאלית) לא אומר שאני לא יכול לקרוא טקסט בקריאה ביקורתית.

  5. כנראה שאתה לא מודע לאירועים שקרו לפני הכתבה

    הפרשה התחילה במכתב שרשרת המשהיר מפני אותו אדם

    הגבתי על המכתב ב"לא רלוונטי"

    http://irrelevant.org.il/item.php/3558569363358816186

    לאחר פרסום הכתבה בשער של "העיר" היא פורסמה גם ב"הארץ" (לא יודע אם רק באתר או גם בעיתון המודפס)

    בעקבות כך הגבתי בבלוג שלי – "על אוהבי חתולים ואוהבי אנשים"

    http://webster.co.il/2009/12/25/1442/

    עכשיו אני רואה אצל מרגלשת שהמכתב קיבל תאוצה חדשה בעקבות הכתבה

    http://blog.meragleshet.info/?p=35

  6. דני הגיב:

    אני דוקא אהבתי את הפינה על עירית לינור…
    אבל העיתון עצמו באמת פתטי. דאחקה פנימית שבועית ולא מעניינת שכבר כמה שנים מצליחה לקבל באופן בלתי מוסבר מימון מאלוהי הדה-מארקר

  7. צ. הגיב:

    סליחה, אבל איך בדיוק הצלחת לעשות מנוי סוף שבוע ל"הארץ"?
    כשאני ביקשתי לעשות אחד אמרו לי ש"זו לא לפי המדיניות של העיתון"!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s