פחות סקסית ממקבוק אייר
בביתנו התארח לאחרונה Macbook Air – המחשב הנייד האולטרא-דק-ומעוצב של אפל. הסקס-אפיל של הדבר הזה הוא משכר. אם סיטיבנק היו קונים לדברה-לי לורנזה מקבוק אייר, אף אחד לא היה מתלונן על שום דבר. אחרי יום של משחק עם הדבר הזה, פתאום התחילו לעלות לי מחשבות הגירה. "אולי גם אני אעבור למק? כל כך נעים כאן, הכל כל כך יפה, הכל עובד. באובונטו אני צריך להאבק ולקנפג… לא מגיע לי, אחרי כמה שנים עם לינוקס, לעבור לאיזה משהו נוח?". ואז הבנתי שאם הייתי מורה להיסטוריה היום, ככה הייתי מלמד את עלייתו של היטלר או מוסליני. הפיתוי לעבור לעולם חדש, מופלא, שבו הכל מנוהל ונוצץ ויפה, שבו הכל מסונכרן והרכבות מגיעות בזמן, ובתמורה, אנחנו לא מבקשים הרבה. רק שתזכור שהמנהיג, בסופו של דבר יודע יותר טוב ממך מה אתה רוצה (מה, אתה לא מרוצה? תראה איזה יופי האייקונים מרחפים!), וייתכן ויהיו מספר פעמים שבהם נבקש להגביל אותך במשהו, אבל באמת – זה לטובתך. ככה אנשים מוותרים על החופש שלהם.
ב"דילמת השפע" (וסליחה שאני נשמע כמו fanboy), מייקל פולן מבלה כשבוע בחברתו של ג'ואל סאלטין, מחוות Polyface – חווה שמגדירה את עצמה "Beyond organic", ומגדלת בעיקר… עשב. סאלטין טוען שהתפקיד שלו זה לגדל את העשב, ולדאוג שכל החיות יאכלו אותו בסדר הנכון – קודם הפרות, ואז התרנגולות, ובסוף החזירים, ברוטציה שמשאירה את האדמה מועשרת ואת החיות שמחות. לפולן יש קראש לא קטן על הבחור הזה, ועל איך שהוא עובד, וכשקוראים את התיאור שלו, המחשבה שעוברת בראש כל הזמן היא "וואו, זה ממש מעולה – למה לא כולם עובדים ככה?". התשובה, אליבא דפולן היא שכדי לנהל חווה כזאת נדרש אנשים עם מיומנות וידע, בעוד שמערכת ייצור המזון התעשייתית שואפת למפעילי פס בלתי מיומנים, ברי החלפה, וזולים ככל הניתן. או במילים אחרות: קפיטליזם 101.
הקולות שישמעו, כמובן, בגנות כל הסיפור הזה הם קולות ה"צריך להאכיל את ההמונים": זה טוב ויפה, כל החקלאות הסמולנית הזאת, אבל העולם הוא גדול ואנשים צריכים לאכול!". הבשר והביצים שיוצאים מחוות פוליפייס כמובן יקרים יותר ממה שקונים בסופר. וכאן אנו מתמודדים עם תכנות תרבות הצריכה שלנו: אנחנו חייבים הכל, מהר, ובזול. אבל בתכל'ס, לאנשים יש את האפשרות ללא לאכול בשר, או לאכול רק בשר ששווה את זה, גם אם זה אומר שאוכלים אותו רק פעם בשבוע או פעם בחודש. זה גם קצת מתכתב עם החיבה של לארטיזניות ו"בתפירה אישית" – במקום 5 מעילים מיוצרים בסין, אלך לתופר שיתפור לי אחד מבד שאני בחרתי. הבחירות הללו לא דורשות משאבים כלכליים גדולים יותר (לבחור לא לאכול בשר זה זול יותר מלאכול בשר, למשל), אלא חלוקה אחרת של המשאבים הקיימים שלי, ולכן לדעתי הן אופציות ריאליות לכל מי שבוחר בהן.
הבעיה נפערת כשזה מגיע לחינוך. הבנתי שהרעיון שלי ללמד ילדים על פאשיזם דרך חווית האפל שלהם, ישאר בגדר רעיון. הסיכוי שילדי העתידי יפול על מורה שחושב ככה (וסליחה על הטפיחה העצמית על השכם) הוא נמוך מהסיכוי שלי לזכות במקבוק אייר בהגרלה של מפעל הפיס. יש בארץ מסגרות פרטיות שבהם אפשר להשיג חינוך מעולה. הבעיה היא שהבחירה בהם דורשת משמעותית יותר משאבים מהחינוך הממלכתי (בי"ס פרטי נע בין 1500 ל-2000 ש"ח לחודש לילד, עד כמה שאני מודע), והיא גם בעלת השלכות חברתיות לא מבוטלות (גטאות עשירים). זה לא מפתיע. מערכת החינוך כפי שאנחנו מכירים אותה התפתחה, הרי, במהפכה התעשייתית, ולכן לא מפתיע נראית כמוה. אפשר לדבר שעות על העלאת שכר מורים וכו', אבל עדיין, ביסודה, המערכת מעוצבת לפי דפוסי חשיבה תעשייתיים שלא רחוקים בכלל מאלה שמניעים מפעלים את החוות ה"רעות".
יצא לי, למזלי, להתחכך בכל מני גופי חינוך… אחרים. לאחרונה אני מייעץ למט"ח – המרכז לטכנולוגיה חינוכית, על נושאים מגוונים. מט"ח הוא גוף מדהים ומפתיע. בתוך הבניין ההסתדרותי ברחוב קלאוזנר עומלים אנשים משכילים, יצירתיים שחשים תשוקה אמיתית לעבודתם, ועושים אותה בחדווה. מ-2006 אני מנחה ואיש צוות בפרוייקט מיכא"ל, ויצא לי לפתח ולהעביר כל מני הכשרות ושיעורים בנושאים שונים (שבוע הבא, למשל אתחיל להעביר קורס יומרני בשם "פיצי MBA"' שמטרתו להעביר את העיקרים של תחום מנהל העסקים, בשבועיים). הדוגמאות הנ"ל הם רק קצה המזלג, כמובן, לעשייה חדשנית בתחום החינוך, שלא ממש מתקרבת ל-99% מהתלמידים בישראל. מט"ח הם אולי יוצאי הדופן כאן – הם עושים את מיטב יכולתם לפתח כלים למורי ישראל ותלמידיה הכלליים, אבל אני יודע שהפער בין מה שמפותח ומה שמשתמשים בו בפועל הוא עצוב, והפער בין מה שמפותח ומה שהחברה' האלה יכולים הוא עצום.
אז מה עושים? הלוואי והיו לי את התשובות. בניגוד להמונים שרוצים לאכול בשר ולא חייבים, אני לא מוכן לקבל את הרעיון שלא כולם חייבים לקבל השכלה, וההשכלה הטובה ביותר שרק אפשר. יש שירימו את נס ה-Home Schooling, ואף יביאו סטטיסטיקות שזה זול יותר (סטטיסטיקות שכהרגלן של נתונים מסוג זה לא יכמתו כל "עבודת בית", בכלל זה חינוך), אבל גם home schooling הוא בסופו של דבר משחק של עשירים – באם מדובר בהון חברתי או הון תרבותי. יקח כמה שנים עד שאעמוד בדילמה הזאת, אבל היא מטרידה אותי כבר מעכשיו.
קורות ממלכת עילם 
חלום שיש לי: להיות מסוגלת לפגוש ולהכיר כל מי שהכין משהו שאני משתמשת בו.
זה כלל אצבע די טוב לאורח חיים שעונה על רוב הדרישות שלי.
בנוגע לחינוך – כמה נכון וכמה עצוב.
לפעמים נראה שמשרד החינוך ממש מטרפד את הניסיונות להכניס לחינוך הציבורי ניסיונות לחינוך אישי ואלטרנטיבי יותר. האמת, אפשר להבין אותו. אבל זה מתסכל כל כך: בעולם שלנו, גם אנרכיסטית מוצאת את עצמה מתחננת לחיבוקה של המדינה כשממול עומד הכסף הפרטי הגדול. אכן דילמה.
אז מה עושים?
חינוך ביתי, מהיכרותי עם כמה משפחות כאלה, היא ממש לא רק עניין לעשירים – אם כי בארץ מדובר בעיקר באנשים עם הון תרבותי לא מבוטל.
ואולי אם בוחרים בהתארגנות משפחות, זה לא חייב להיות כל כך יקר כמו בית ספר אלטרנטיבי?
ואולי הדבר הטוב ביותר הוא לבטל את בית הספר?
כנראה.
אהבתי את ההשוואה בין מק למוסוליני. יש זיקה בין אסתטיקה לדיקטטורה, לא?
לגבי מט"ח – אתה כל כך צודק.
האנשים שיושבים שם עושים עבודת קודש.
היה לי מרצה שעבד שם (שמו הוא ראובן חוטובלי, אם זה אומר לך משהו – אני זוכר אותו גם 10 שנים אחרי שסיימתי את התואר), ושהקנה לי יותר ידע מכל מרצה אחר באותו תואר. הוא דרש רמת לימודים גבוהה, בלתי מתפשרת – אבל באותה מידה, נלחם עבור הסטודנטים שלו עבור הזכויות שלהם לקבל את מיטב הידע בצורה הטובה ביותר – וזה בהחלט לא עניין של מה בכך מבחינתי.
האם אתה מאמין שאתה מסוגל להבדיל, בטעימה עיוורת, בין "בשר" לבין "בשר ששווה את זה"? יתכן, וזה לא לחלוטין בטוח, שאתה (כמדגם סטטיסטי של האנושות) מסוגל להבדיל בין "בשר" ובין "בשר טוב". כל המאוחרי הקלעים של "שווה את זה", אינם משהו הניתן להבחנה במוצר הסופי עצמו.
עכשיו, אתה הסטטיסטי יכול להחליט – האם התווית ששמים על הבשר באמת מספיק חשובה לי (היא ומה שמאחוריה, כמובן) כדי לשלם הרבה יותר? לחלקים ניכרים של האנושות אין לא את הידע, לא את האכפתיות, ולא את הכסף לבחור כמוך הספציפי (הלא-סטטיסטי). ואז הברירה בין "לאכול בשר", ובין "לאכול בשר ששוה את זה" פשוט מקבלת ערכים שונים מאלו שאתה מקצה להם. בשר ששווה את זה הוא לפתע כל בשר שאפשר להשיג. כן, אתה יכול לנסות להגדיר עבור ההמונים שהם לא רוצים לאכול בשר. לא רק שזה לא יעבוד, אלא הרעיון גורם לכל מדרון לאבד את מקדמי החיכוך שלו. אתה יכול לנסות להגדיר להם שהם לא רוצים הרבה דברים.
אז בהנתן מה שאנשים שהם לא אתה רוצים (בשר זול), הרעיון של החווה הוא אולי נחמד (כלומר, יש אנשים שאינם אני שיראו אותו כנחמד), אבל מותאם לעשירים.
ובאשר לחינוך, מה שאתה (ואולי בעיקר) ויעל מפספסים, שזוהי נסיגה לאחור. חינוך ביתי היה לפני שהצרפתים המציאו את חינוך החובה. אז נכון, אולי כשזה נעשה כמו שצריך זה לא הרבה יותר יקר מפתרונות אחרים (אם נתעלם כמובן מזה שמן הסתם האשה היא זאת שתשאר בבית ולא תלך לעבוד), אבל זה עדיין דורש משאבים, שאצל הלא-עשירים פשוט לא יושקעו. וככל שמערכת החינוך מופרטת, אנחנו נראה יותר זוועות כמערכת החינוך החרדית. הי, זאת דרכם, וכך הם רוצים לחנך את ילדיהם. מה לא בסדר? אז זהו, שזה לא בסדר. שזאת חובתה של החברה לדאוג למינימום משותף. "דפוסי החשיבה התעשייתיים" הללו הם יותר ממגבלה של מערכת ארכאית. הם העקרון שמאפשר לה לספק את מה שנדרש ממנה. האם אתה מסוגל לשוות בנפשך מערכת כוללת, לפחות לעשירונים התחתונים בחברה, שגם תספק חינוך לכל דורש ולכל נדרש, וגם תתנתק מדפוסים תעשייתיים, כפי שאתה מגדיר אותם?
(אה, ואין לי ספק שמערכת החינוך הנוכחי היא מתקן כליאה אדיר מימדים, וגם אני חרד מהיום שבו אשלח את ילדי שטרם נולדו לאותה מערכת. זה לא אומר שקיים פתרון גלובלי טוב יותר.)
ומילא כל זה, אבל אני מזועזע מהכיתוב תחת התמונה של השמלה הלבנה. מזועזע.
קודם כל- אני חייב לך מזל טוב. אז… מזל טוב!!!
ואחר כך- למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה מדבר על חינוך?
אני רציני.
ובהקשר זה כבר כתבתי רשומה- /http://binot.wordpress.com/2009/05/22/13
כמו שאמר ווינסנט ווגה: כשכתבתי "בשר ששווה את זה", הכוונה *לא* היתה בטעם (למרות שבכמה ניסויי טעימה עיוורת שעשיתי עם משקאות וסיגריות הצלחתי לזהות בצורה עקבית את מה שטענתי שאני יכול, ונראה לי שאוכל להבדיל בין בשר איכותי לרגיל בטעימה עיוורת). לא, כפי שאמר סמואל ג'קסון ב"ספרות זולה": A pig may taste like pumpkin pie, but I wouldn't know, 'cause I don't eat the dirty motherfucker. ב"בשר ששווה את זה" הכוונה היתה בשר שגודל בתנאים שמכבדים אותו – שלא גדל בצואה של עצמו, שלא מולא באנטיביוטיקה, וכו'. היינליין אמר פעם שאין ארוחות חינם, והוא צודק. ה"בשר הזול" הזה, שהעולם מתפתה לאכול בצורה קבועה, הוא בעצם יקר מאוד. איך הגיוני, לדעתך, שאפשר לקנות המבורגר ב-99 סנט בארה"ב, כשאי אפשר לקנות בזה חסה? כי המחיר האמיתי מגולגל הלאה. הוא מגולגל הלאה בזיהום הסביבה, הוא מגולגל הלאה בהרעלות המזון (אי קולי הוא חבר חדש יחסית), ובבבריאות שלנו (הורמוני גדילה בשפע, ופיתוח זני חיידקים עמידים באנטיביוטיקה).
אני מסכים איתך שלחלקים מהאנושות אין את הידע, או האיכפתיות, וזה עצוב מאוד – במיוחד להם. לגבי הכסף – זה הנקודה שניסיתי להעביר. אנשים לא חייבים לאכול המון בשר. למען האמת, בעוד שאכילת בשר נפוצה ברוב התרבויות בעולם, באף תרבות לא אכלו בשר כמו שאוכלים היות באמריקה. (אני לא חושב שזה צירוף מקרים שהכתרת החלבון כ"רכיב התזונה המשולם", כפי שקרא לו לייביג, האיש שבודד את רכיבי התזונה המרכזיים התרחשה במקביל לשאיפות אימפריאליסטיות של אומות אירופה, שהיו צריכים חיילים גדולים וחסונים.),
אנשים יכולים לקבל את ההחלטה לאכול מעט בשר "טוב" במקום הרבה בשר רע. ואני כן חושב שאני יכול לנסות לחנך אנשים לאכול בצורה טובה יותר. למדיה יש כוח אדיר בעניין הזה, שנובע בחלקו מהבורות שעליה דיברתי בפוסט הקודם. ב-2002, הניו-יורק טיימס פרסם את כתבת ה"פחממות זה ממש רע", ומספר פסיכי של אמריקאים העיף לחם ופסטה מהדיאטה שלו. מאפיות ויצרני אטריות נסגרו. (דרך אגב, הרבה הרבה הרבה יותר קשה להגיד דברים כאלה על בשר. תשאל את אופרה ווינפרי שאמרה בשידור שמחלת הפרה המשוגעת גורמת לה לא לרצות לאכול שוב בשר, ונתבעה על ידי תעשיית הבשר האמריקאית, ונצחה אחרי כמה שנים והוצאות של מילון ומשהו דולר…).
אני יודע שאני נשמע כמו צמחוני פנאט. אני לא – באמת אין לי בעיה לאכול חיות ראויות. אפשר אולי להגיד שאני צמחוני סנוב.
לגבי החינוך – אנחנו אומרים בגדול אותם דברים.
הפתרון שאני מחכה לו, הוא במקרה בדיוק ההפך מהבשר הראוי בעיניך. אני מחכה לבשר המגודל במבחנה. או ליתר דיוק, במפעל (כי מבחנה מספיקה אולי לברנש ליליפוטי). זה בדרך, וברגע שזה יהיה כלכלי מספיק, זה יתפוש. ואז לא יהיו לי יותר איסורי מצפון על לאכול פרות.
ובאשר להמונים, כנראה לא הצלחתי להבהיר עצמי מספיק טוב. אולי אפילו לא לעצמי. יש סיבות לכך שאנשים רוצים לאכול בשר. לא כולן סוציולוגיות.בריא לנו לאכול בשר. כן, ניתן אולי להגיע לתזונה מאוזנת דייה ללא בשר, אבל זה דורש המון ידע ומאמץ. ואכפתיות. אם אתה רוצה שההמונים לא יאכלו בשר, עליך לספק להם חלופות.
חברים שחזרו לא מכבר משהות בסין סיפרו איך עבור הילידים שם בילוי באיקאה זה *הדבר*. מבחינתם אין הבדל בין המותג של איקאה, ומשהו כמו, נניח, "רולקס" כמותג כמציינים של מערביות.
אתה רוצה לשכנע איכשהו את כולם לאכול רולקס. אבל מבחינתם, לשאוף לאיקאה זה בדיוק אותו הדבר.
ובהקשרי הטעימה העיוורת – http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3409039,00.html – בעיקר הניסוי המתואר אי שם באמצע עם מים מינרליים.
וככל מה שקשור בניסויים פסיכולוגיים, ראוי להזכיר למי שקורא עליהם שהם אף פעם לא נוגעים לגביו. ברור שכל אחד מאיתנו מיוחד ושונה. אבל האחרים, לגביהם זה כן רלוונטי.
(אך כמו שאמרתי, אני מאמין שיתכן שאנשים יבדילו בין בשר טוב לבשר לא. אולי אפילו אם אלו זכו לאותו יחס בדיוק מהטבח. אני לא מאמין שניתן להבדיל בטעימה בין בשר שניגנו לו מוצארט, ובשר ששמע שב"ק ס'.)
אני מכיר ניסויים עיוורים, ובתור מישהו שלמד בישול ויין, היה לי חשוב לערוך אותם על עצמי. ברוב המקרים, כאמור, עברתי. דווקא מים זה לא משהו שנראה לי שהייתי יכול לזהות בטעימה עיוורת (במיוחד אם הם קרים).
לגבי הפרה מהמבחנה: לא יודע מתי זה יקרה. יש בזה משהו מאוד היבריסי. אני לא בטוח שאני הייתי ממהר לאכול את זה.
לאכול בשר בריא לנו? נו. יש כאלה שטוענים שכן, ויש כאלה שטוענים שלא. כפי שכתבתי בפוסט הקודם – תחום התזונה זה כמו יהודים – 2 תזונאים, 7 דעות. מה שכן, אין ספק שיש משהו באכילת בשר שלוחצת לנו על הכפתורים. שומן, סוכר ומלח היו דברים נדירים שהשתוקקנו אליהם לאורך האבלוציה שלנו, ועכשיו אפשר להשיג אותם בשפע. הזמינות של סוכר זול הביאה לעלייה בסוכרת מסוג 2 (1 מתוך 3 ילדים שנולדו אחרי 2000 בארה"ב צפויים לקבל אותה. 1 מתוך 2 לקבוצות מיעוטים). אז כן, בסין ובהודו מגלים את מקדונלדס, אבל אני לא בטוח שזה אמור לשמח אותנו באיזושהי צורה.
אסף, מה רע ב"לחזור אחורה"? מה הקידמה עשתה בשבילי בתחום החינוך?
מפעלי חינוך גדולים בשירות תעמולת המדינה הלאומית או הקפיטליזם הצרכני?
לא תודה.
אני מעדיפה חינוך אולד-פאשן שבו כל מדינה או קהילה מנחילה את ערכיה לילדים לפי אמונותיה.
כמו שעושים החרדים באופן מרשים (אם כי לערכים שלא מקובלים עלי) מול מתקפה תרבותית אדירה.
מה הקדמה עשתה בשבילך? אין לי מושג. לא מכיר אותך.
מה היא עשתה עבור כל השאר, בתחום החינוך?
א. מתן חינוך לכל אחד. כל אחד.
ב. מתן הזדמנות לכל אחד.
ג. מזעור, אם לא חיסול למעשה, של עבודת ילדים.
אם לדעתך יש אנשים שלא מגיעה להם הזדמנות לחיים ראויים, זה דבר אחד. אם לדעתך מתן ערכת כישורים בסיסיים (קורא וכתוב, וכאלה) לכל אחד אינה נתיב ראוי ויעיל לקראת שוויון, ובכן, אשמח לשמוע מה כן.
אסף, הפערים החברתיים רק גדלים כל הזמן.
חינוך לכל הוא דבר נהדר.
חינוך זהה לכל הוא דבר נורא.
וחברה שמבוססת על חינוך זהה לכל אבל מציעה אפשרות אמיתית רק לשכבות המבוססות היא חברה לא הוגנת – וזאת בדיוק החברה שמייצרת את הסגידה לקידמה.
לא. הפערים החברתיים לא גדלים כל הזמן. וחשוב מכך, המוביליות החברתית הולכת וקטנה. בין השאר בזכות החינוך. ברגע שאת מאפשרת לכל אחד סיכויים סבירים להכנס לאוניברסיטה, וברגע שהשכלה מאפשרת גם קידום חברתי וגם קידום כלכלי, הרי שהמצב טוב בהרבה ממה שהיה פעם. אני מקווה שתסלחי לי על זה שבאופן אישי, למשל, לא טרחתי להשאר באותה רמת הכנסה של הורי, ואפילו לא בשכונה בה נולדתי (ממנה גם אמי היום עומדת סוף סוף לברוח). אני מקווה שתצליחי לסלוח לתעשיית ההייטק על כך שאפשרה לי את זה. וזה לא רק הייטק. כל אחד יכול להיות מהנדס – אם הוא מתאמץ, ואם הוא כשיר – ללא תלות בקסטות אליהם נולדו הוריו. לאנשים מוכשרים מכל שכבה יש אפשרות לרכוש השכלה, ולהיות עורכי דין, או רופאים, או כל דבר שיקדם אותם.
כן, כמובן שכסף מוליד כסף, ויש אנשים עם תנאי פתיחה טובים יותר. ועדיין, קשה לי לחשוב על תקופות רבות בהסטוריה האנושית בהן היתה ניידות חברתית רבה כל כך.
אה, ואת יכולה לחזור שוב ושוב על הטענות שחינוך זהה הוא דבר נורא. אבל לא נראה לך רצוי גם לנמק אותן? בעיקר כשאותו חינוך זהה מרעיף עלינו אפשרויות נהדרות כל כך?
לאסף
בנוגע לפערים החברתיים:
http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=is20090707_2345678
אוסף לינקים בנוגע לאי השוויון בחינוך:
http://kedma-edu.org.il/main/siteNew/index.php?page=114
על החשיבות בחינוך פלורליסטי המתחשב בייחודיות של כל לומד:
http://www.democratic.co.il/uploads/pdfs/articles/PluralStudy/YaacovsBook3rdChapter-PluralStudy.doc
חבל שהמעטים שמצליחים לשפר את מעמדם מתנכרים למקום שממנו באו במליצה הנבובה ש"כל אחד יכול".
כל מה שהלינקים מראים זה שיש אי שוויון.
נו, תמיד יהיה. אבל הוא קטן באופן משמעותי מהימים בהם ילדי העניים הסתובבו ברחוב כל היום, אם לא הלכו לעבוד במפעל המזוהם בגיל שמונה, או הצטרפו לכל המשפחה בעבודה בשדה פחות או יותר באותו גיל.
ולא, ברור שלא כל אחד יכול. בני האדם לא נוצרו שווים כולם. יש כאלו שיכולים יותר, ויש כאלו שלא. אז לא, אני לא מאמין במליצות הנבובות הללו, וגם אם תטרחי לקרוא את שכתבתי, תגלי שכבר שם הסתייגתי מהרעיון ש"כל אחד יכול". הבל. יש אנשים נבונים יותר, ויש כאלו שפחות. והיום יש כל כך הרבה יותר הזדמנויות למישהו בעל יכולות לפרוץ כל גבול שיבחר. מצבנו טוב מאי פעם, ובמידה רבה זה עקב אותו חינוך תעשייתי ואחיד.