מחתרת הזרעים

כשמסבירים לאנשים על תוכנה חופשית, הרבה פעמים הדוגמא שעולה היא "Free as in "free speech", not as in "free beer". חופשי – לא חינמי. כמובן שגיקים לא יכולים לעמוד בפיתוי, ולכן חיש קל צץ לו מתכון לבירה חופשית – בירת בקוד פתוח, שהמתכון ה(לא) סודי שלה פתוח לשימוש לכולם. זה הזכיר לי במובן מסויים את קונספירציות הסבתות, שהקדימו את האינטרנט, ושיתפו מתכונים במקום קבצים.

באינטרנט הזה מטאפורות הופכות למציאות, והמציאות, למטאפורה. קחו לדוגמא שאור. מסתבר ששאור (הדבר שמתפיח את הלחם שהוא לא שמרים שקונים בחנות) שונה מאוד מאיזור לאיזור – השמרים המקומיים והבקטריות המקומיות נותנות טעם ייחודי ללחם. יש איזורים שטובים יותר לשאור – למשל סן פרנסיסקו. ולכן, ברוח היוזמה האינסופית, קם לו אתר שישמח לשלוח לכם תמצית שאור מסן פרנסיסקו, מצרים, רוסיה, דרום אפריקה ועוד. כתריסר דולר וקצת דמי משלוח, והשאור בדרך אליכם. ישמח מאוד? אז מסתבר שישמח באופן מסוייג. כשתכנסו לקטלוג השאורים שלהם, הדבר הראשון שיהיה כתוב שם הוא הצהרה, שעל פיה בקניית השאור, אין כוונתכם למכור או להפיץ אותו הלאה. שאור, אתם מבינים, ניתן לחלק, ומכל שאור קטן ניתן לעשות שאור גדול. ואז כל פיראט-שאור יוכל למכור את העתק מושלם של ה-San Francisco sourdough בלי להתאמץ בכלל. במבט ראשון מוזר מאוד לראות מעין אזהרת "אל תגנוב תוכנה" שכזאת על… רכיב בסיסי בלחם. אבל זו רק ההתחלה. בזמן שאנשי הקוד החופשי ייבבו על כך שאפל מפעילה DRM על השירים שהיא מוכרת בחנות האייטיונז (כן, אני יודע שהיא כבר לא), ה-DRM שאכל את טוקיו מתחבא במזווה שלכם.

תבינו – בשנות התשעים קבע ביהמ"ש בארה"ב כי ניתן לרשום פטנט על גנים וזרעים. מאותו הרגע, התחיל הכיף. באותה תקופה החלה מונסנטו, חברת הזרעים/כימיקלים/ביתם של חתולים לבנים ורכים, לייצר זרעים מסוג חדש. לאחר שזנחו את הרעיון לייצר בצורה מסחרית את זרעי ה-Terminator (זה השם, בחיי אדוני) – זרעים חד פעמיים (כאלה שלא ניתן לזרוע את הזרעים של הפירות שלהם), הלכה מונסנטו לכיוון אחר. היא יצאה עם ליין של זרעים העמידים לחומר ההדברה קטלני במיוחד, שמיוצר, למרבה ההפתעה, על ידי חברה עלומה בשם מונסנטו. עד כמה שהרעיון הזה נראה לי מפוקפק, כנראה שמונסנטו יודעים מה הם עושים, כי תוך עשור, כ-80 אחוז מהסויה ו-60 אחוז מהתירס באמריקה מגודלים מהזרעים שלהם. בכמעט כל מוצר מזון מעובד באמריקה יש תירס או סויה או שניהם, אז אתם יכולים לעשות לבד את החשבון לגבי התפוצה.

תבינו: החקלאים זורעים מה שמוגדר על ידי מונסנטו כקניין רוחני שלה. אם חס וחלילה מישהו מהחקלאים נחשד בכך שהוא זורע מחזור נוסף של זרעים, שאותם הוא אסף ממה שגדל לו בשדה (כפי שעשו חקלאים במשך אלפי שנים…), מונסנטו תתבע אותו על פגיעה בקניין הרוחני שלה. רגע – אני קניתי משהו, גידלתי אותו, ועכשיו מישהו אומר לי איך מותר לי או אסור לי להשתמש בו. אם זה לא DRM, אני לא יודע מה כן (חוץ, כמובן, מהמילה "Digital", אבל למה להתקטנן). רק שהאכיפה של מונסנטו גורמת למייקרוסופט להראות כמו הילד החנון והאדיב של השכונה. צבא של עורכי דין, חוקרים פרטיים וקו חם למלשינים דואגים לכך שבעולם החקלאות אין את המקבילה של מאות מילוני המחשבים שמריצים עותקים גונבים של חלונות ואופיס.

"המממ... קודם אטפל בנינג'ות, אחר כך מעט שנאפס, ולקינוח - חברת הזרעים המרשעת!"

ואולי הגיע הזמן להלחם בחזרה? אולי הגיע הזמן שיקום לו איזה ריצ'ארד סטולמן או לינוס טורבלדיס או מארק שאטלוורת', אבל לא של מחשבים – של ביולוגיה. נכון – נחמד לדבר על זרעי מורשת ואורגני, אבל לחקלאים מסחריים יהיה קשה לוותר על התפוקות של זרעים מודרנים. אז אולי הגיע הזמן שהביולוגים שבנינו יתחילו לארגן זרעי חופש. קוד פתוח, רק שבמקום קוד תוכנה, קוד גנטי. פרוייקט שיתופי, בכל העולם, שינסה לעשות לזרעים מה שלינוקס עושה לתוכנה – להציע פיצ'רים בלי פטנטים, בלי כבילה, בשקיפות. פרוייקט שמחזיר את הכוח לאנשים. יכול להיות שהם לא יקבלו מאה אחוז מהפיצ'רים הנוצצים, אלא רק שבעים. אני מזיל ריר כשאני רואה מוצרים של אפל עובדים, אבל בסופו של יום אני שמח שמי שקובע מה יכנס ולא יכנס למחשב שלי זה אני, ולא בחור כריזמטי מקופרטינו.

15 מחשבות על “מחתרת הזרעים

  1. יעל הגיב:

    "אני בראתי את האדם!"
    "לא, אני!"

    (ריב קדמוני על זכויות יוצרים לגנים)

    אינשאללה.

    (בקשר לשאור: אם אני מגדלת שאור קליפורני בישראל זה לא משנה אותו? בכל זאת, הבקטריות פה אחרות וכן הלאה… תכל'ס, נשמע לי הזוי שמישהו קונה שאור מחו"ל. כלומר, את כבר אופה לחם שאור, אבל לא אוכלת מקומי? הלו!!)

  2. דינה – זרעים אורגנים זה נחמד. אני הייתי מעדיף שכולם יהיו כאלה, אבל חקלאים של Cash Crops צריכים את הזרעים המהונדסים גנטית (או יותר נכון, את התכונות שלהם) כדי להשאר אפילו שמינית בעסקים. אז כן, הם יהיו מהונדסים גנטית, אבל לפחות הדבר יעשה בקוד פתוח ושקוף, וחוליה אחת תקוצץ משרשרת הרשע…

  3. אסף הגיב:

    זה יכול להיות נהדר, אבל:
    א. מאיפה הכסף? כלומר, הקוד הפתוח לא פרץ באמת לפני שחברות הענק ראו כי טוב, והחליטו להזרים משאבים. אילו יתרונות עסקיים עשויים להיות למישהו במיזמים כאלו? אולי לממשלות. אבל משום מה, יש לי רתיעה ממשלה שנאבקת במגזר העסקי.
    ב. איפה האחריות? למי תבוא בטענות אם משהו משתבש?
    ג. לא כל דבר מתאים לפיתוח בקוד פתוח. למשל, לא מקרה הוא שמשחקי מחשב מהליגה הראשונה (והשניה. ואולי אפילו השלישית) לא באמת הצליחו לראות אור בקוד פתוח. המודל פשוט לא מתאים. האם מודל עבודה מבוזר יהיה מתאים לזרעים? ממה שאני יודע על מחקרים בביולוגיה, קשה לי להאמין.

    ובקשר לרתיעה מפטנט על קוד גנטי, נו, קוד גנטי הוא כלי. לא כלי שאנחנו המצאנו, אבל בכל זאת, כלי. מה ההבדל בין זה לבין פטנטים על שימוש בחשמל, או במגנטיות, או בקיטור? את כולם לא אנחנו המצאנו. הם היו כאן קודם. ומה ההבדל בין פטנט על קוד גנטי ופטנט על מילים? פשוט עניין של שפות קצת שונות, אבל זה בערך הכל.

    ופטנטים, להזכירכם, הם דבר טוב. אמנם נעשה בהם בימינו שימוש עודף להחריד, אולם במקרה הזה זה לא נראה לי מוגזם. החברה רוצה לעודד חדשנות. אבל גם רוצה שהידע יהפוך לנחלת הכלל. ופטנט מהווה איזון נהדר. צריך אולי לקצר את משך ההגנה עליהם, אבל ככלי, מדובר ברעיון נעלה.

  4. שיווק מזון הגיב:

    פוסט מענין! הידעתם שמונסנטו שולט לבדו ב 60% מייצור הזרעים העולמי? כלומר הוא מצתייר כמונופול שמטרתו היא ליצור בועה בדומה לבועת נדלן שתגרום לעליה במחירים של תוצרת חקלאית. אני בעד שקיפות ואני חושבת שצריך לעודד חקלאות בישראל ולא להגביל אותה, הגיע הזמן שמישהו יעשה מעשה בנידון!

  5. רעות הגיב:

    אין מצב לזרעים מהונדסים גנטים, מטעם איזו מחתרת חופש.
    בניגוד לקוד חופשי בו החומרה היא זולה פר אדם, וכל אחד יכול ללמוד להשתמש בתוכנה, כל החומרה בה מהנדסים גנטיים עושים שימוש – עולה הרבה כסף. בנוסף אחד הפרמטרים הכי חשובים בחקלאות גנטית הוא ניסויי השטח שצריכים לקחת שנים (כי מחזור יבול הוא עניין של לפחות 3 חודשים) כדי לוודא שההנדסה הגנטית לא זולגת לסביבה. הנדסה גנטית מעוגנת בביולוגיה לא בחומרה דיגיטלית שעלותה הולכת ופוחתת עם השנים. בנוסף בגלל שהנדסה גנטית מלכתחילה דרשה הרבה מאוד תקציבים וידע היא צמחה באוניברסיטאות בתור ידע מוגן ועברה ישירות לפסי תעשייה – בצורה מוגנת שוב. אז זה מאוד נחמד בתאוריה, אבל מופרך במציאות.

    ואם אתה חושב על מעין 12 monkeys – אנשים שיפרצו למעבדה ויגנבו זרעים….ובכן….הזרעים האלו לא ישרדו הרבה זמן בחוץ….וניתן יהיה לאתר את השונות הגנטית ולוודא ישר מאיזה מעבדה הם הגיעו במקור…

    מקרה של הנדסה גנטית מעניין אחר פורסם אתמול או שלשום http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,582,209,52118,.aspx
    על דג סלמון מהונדס גנטית לצמיחה מהירה יותר מזן הבר ומיועד לסופר הקרוב לביתכם. ..

  6. אני לא מבין גדול בביולוגיה, ובהחלט יכול להיות שהרעיון שלי הוא לא ישים. אבל – גם מחשבים היו פעם דברים יקרים, ולאוו דווקא נגישים. אנשים התחילו לפתוח תוכנות בקוד פתוח כבר לפני יותר מעשרים שנה. חומרת מחשבים זולה ומודלים כלכליים רווחיים בקוד פתוח קיימים היום, אבל ממש לא היו קיימים אז.
    התנועה הזאת יכולה להתחיל, כמו הקוד הפתוח, מהאקדמיה – שם כבר יש את הציוד הנדרש ואולי גם הידע. אבל האתר עשוי להיות בפיתוח כלים, ושיטות להנגשת הסיפור הזה. לנסות, לדוגמא, להעביר חלקים גדולים ככל הניתן מהמחקר לזירת ה"מידע", לדוגמא.

    לגבי מימון וכסף – אם לא ממשלות, אז NGOs שונים, או קאורפורטיבים של חקלאים. גם ממשלות זה לא מילה גסה – אני חושב שאם באמת מונסנטו שולטת ב-60% משוק הזרעים בעולם, זה לחלוטין באינטרס, ברמות של "בטחון לאומי", של ממשלות לפתח אלטרנטיבה.

  7. רעות הגיב:

    כמה הערות על הנושא (מעניין מאוד):
    1.הציוד הנדרש להנדסה גנטית כולל חומרים שמתכלים במהירות (בטח יחסית לחומרת מחשב), עולה הרבה מאוד כסף לייצר אותם ברמת איכות גבוהה (ולאכסן אותם בצורה הנכונה מבלי שיגרמו נזק לחוקרים ולסביבה) וחיים אורגניים שדורשים טיפול מתמיד ואוהב או שהם קורסים בתנאי מעבדה.
    2. היכולת של אדם בודד לתכנת אורגניזם או להחדיר תכונה אליו – לא קיימת כרגע. אין אף סטודנט או חוקר אחד שיכול לבד לגמרי, בלי מעבדה ,טכנאים, סטודנטים וחילופי ידע נוספים, לקחת אורגניזם אחד ולעשות לו הנדסה גנטית. אין.
    ==> השילוב של 1+2 גורם לזה שאין כזה דבר "מתכנתים" בודדים גיקים שיושבים מול הבקטריה, מנסים להנדס אותה גנטית. זה עולה יותר מידי כסף ודורש _המון_ תחזוקה ויכולת. מחשבים אף פעם לא הגיעו אפילו לעשירית מרמת המורכבות שיש במחקר ביולוגי. עם כל הכבוד למחקר ולהתפתחות הטרנזיסטורים, עיבוד סיליקון, אלקטרוניקה וכו'.
    3. הנדסה גנטית לאו טק קיימת כבר מאות שנים בתור חקלאות. אין מצב להנדסה כזו לנצח בתחרות מול הנדסה גנטית שבסיסה קפיטליסטי ותחרותי. (מעין אלטרואיזם מול אגואיזם).
    4. המידע בהנדסה גנטית אכן נמצא, נגיש לכל במאגרי מידע חביבים כגון:
    http://www.ncbi.nlm.nih.gov
    http://www.jgi.doe.gov
    http://www.ebi.ac.uk
    אבל האימפלמנטציה של כל המידע הזה דורשת אורגניזם חי…סעיף 1 שוב.

    הרעיון בגדול חי וקיים – ראו http://diybio.org
    רוב הפרויקטים שלהם נוגעים לחומרה – מיקרוסקופים, לא באמת להנדסה גנטית אבל זו התחלה.רק לפי רשימת הפרויקטים שלהם אפשר להבין עד כמה הנושא מסובך סבוך ומסתבך.

    לא ידוע לי מה ממשלות עושות בנידון (יש ארגוני או"ם). אני חושבת שזרעים ואוכל נצברים במחסני ענק – בעיקר מוצרי אוכל שיכולים להחזיק מעמד שנים ארוכות. אם בסופו של דבר חיטה מהונדסת גנטית (שעברה הליך אישור מאוד ממושך, ועיקר הינדוסה הוא בכך שהיא עמידה בפני פטריה X, ואין השפעה על הרכבה התזונתי) נכנסת למאגרים האלו – אין בכך סכנה. לדעתי. אנשים מוזמנים להתריע…:)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s