אז היו לי פעם חברים מעדות ה״לא אוהבים מדיח״. האנשים האלה היו, מין הסתם, לא שפויים בדעתם, וניתן היה לחוש זאת מיד מהטיעונים שלהם. ״אני אוהבת לשטוף כלים ביד״ ״זה לוקח אותו זמן״. ואכן, כפי שאתם יכולים לנחש, רובם או קנו מדיח או מצאו את דרכם למוסדות כאלה או אחרים של אנשים לוקים בנפשם.
ועכשיו אני קצת מוצא את עצמי במצב לא נעים. כי ייתכן ואני עצמי מלאתי תפקיד דומה בשנתיים ומשהו האחרונות, רק עם טלפונים. לפני כמה שנים רכשתי לי LG G3. זה היה ״טלפון דגל״, והוא היה די יקר, והיה, ובכן… טלפון. הוא צלצל לאנשים כשחייגתי אליהם, הראה סרטים ביוטיוב, ועשה כל מה שטלפון צריך לעשות, כולל להתקלקל. לא הרגשתי בו שום דבר דגלתי או ספינתי, ובתור מישהו שעבד ב-Windward, אני כבר מבין דבר או שניים בספינות. ולכן, כשהוא שבק חיים, החלטתי ללכת על הקיצון. לקנות טלפון ב-90 דולר ולראות מה יקרה.
מה שקרה הוא שקיבלתי חבילת זיווה מסופלסת. הייתי רוצה להגיד שהדבר הכי גרוע בטלפון הסיני של הבזול היה ה-popups שקפצו לי באמצע החיים ככה סתם, ולפעמים גם כללו סרטי פרסומת סיניים מרנינים, אך בסתר ליבי עלי להודות שככל הנראה בפרס הזה זוכה ״איכות השיחה״. אחרי שמסרתי אותו לחבר (אותו חבר שהמליץ לי לקנות אותו, כך שהקרמה מנצחת לבסוף), ניהלתי איתו שיחה וזכיתי להרגיש איך זה להיות בצד השני. מכירים את שיחות הטלפון שבהם החוטף מבקש ממשפחת החטוף שטרות קטנים ובלתי מסומנים ומאותת שבידיו מזמרה ואוזן? אז זו בערך רמת עיוות הקול.
כשהחלטתי שדי ואי אפשר יותר, המעבר למכשיר ביניים של Xiaomi הרגיש כמו פינוק אינסופי. ובאמת, ב-600 ש״ח קיבלתי טלפון שעשה כל מה שטלפון צריך לעשות. אתם יודעים – ניגן יוטיוב, גלש באינטרנט, הוריד אפליקציות. אפילו היה לו סורק טביעת אצבע שהתגלה כאחד הדברים האלה שאחריהם אי אפשר לשוב אחורה. וכך חשבתי שאין טעם, או סיבה, להוציא יותר מ-1000 ש״ח על מכשיר. ביכיתי את כל אותם אווילים שנמשכים אחרי המותגים והביוקר, כי באמת למה להוציא 3000 ש״ח על מכשיר כשהזה ב-800 עושה את אותם דברים. אין מצב שהמכשירים היקרים טובים פי 3 מהבינוניים, כך חשבתי.
או.
ובכן.
תראו.
איכשהו, התגלגל לידי מכשיר דגל מעכשיו. Huwawei mate 10 pro, אם מעניין אותכם הדגם הספציפי. חברה סינית הידועה ברוגלותיה המפוארות והמוסתרות טוב יותר מאשר המכשירים הסיניים הזולים. ומלכתחילה התרשמתי מאוד שאכן מדובר בטלפון שגם הוא, כמנהג הטלפונים, גולש באינטרנט ועושה אפליקציות ויש לו גם כן סורק טביעת אצבע עוצמתי. וגרגרתי לעצמי בהנאה, כי הטלפון הזה עולה קרוב ל-3000 ש״ח ואיך ולמה לשלם יותר.
ואז, כמאמר ערן צור, הופיע בטי. וכשאני אומר בטי אני בעצם מתכוון למצלמה. כי הולי פאק, מה זה הדבר הזה. שום מצלמה בשום טלפון שהיה לי לא מתקרבת לדבר הזה. התמונות שיוצאות משם (בתנאי תאורה סבירים עד סבירים מינוס), מסוגלות להסתכל בעיניים לאלה שיוצאות מהצלמה עם החיישן הגדול והאופטיקה המעולה שלי (סוני a6000 עם פריימים נאים וזום אחד של זייס). ואני בסוג של מבוכה. האם ייתכן שכל הזמן הזה מכשירי עלית היו עם מצלמה כזו? האם זה פשוט המכשיר הזה שיוצא דופן? או שאולי זה משהו של השנה האחרונה? עד עכשיו היתה לי דעה מאוד מוצקה לגבי מכשירים ייעודיים ואיכותיים, האם זה פשוט עוד סיפור שסיפרתי לעצמי, כאחרון האנטי-מדיחיסטים?
ומה עוד אני מפספס בגדול? אני די בטוח שאין מצב בייקום שרולקס שעולה 7000 דולר הוא פי 20 יותר טוב מהשעון המהמם שקיבלתי ליום ההולדת, אבל, איך נאמר, אני קצת חשדניסט.
***בקשה מנומסת***
אני מנסה ש״קורות ממלכת עילם״ יהיה פיסת העולם הקטנה והעצמאית שלי באינטרנט. אם אהבתם את מה שקראתם, אשמח אם תרשמו לעדכונים במייל וגם תשתפו חברים, כי קוראים זה האנרגיה של הכותבים, וכי עצמאות זה אומר גם בלי פייסבוק. תודה!
edf
edf
edf
edf
edf
קורות ממלכת עילם 
מעולה!
טוב, זה לא רק המצלמה. מרגישים את זה אחרי כמה זמן, לא ברגע שקונים את הטלפון והוא עדיין רענן. ה"זולים" מתעייפים הרבה יותר מהר, מגלים איטיות תוך זמן קצר, יש להם המון בעיות. במכשירי דגל כנראה שתמשיך לקבל עדכונים לפחות שנה-שנתיים, כמובן יש את המצלמה, וגם חומרה טובה שתדאג להריץ לך את היוטיוב (בחירה טובה) קצת יותר. אולי גם הסוללה תחזיק קצת יותר לפני שדרושה החלפה, אולי המטען יותר מהיר, אולי גם הזכוכית יותר עמידה לנפילה או שיש הגנה כלשהי מלחות… בקיצור, יש המון דברים קטנים שעושים את ההבדל.
ותעבור לניקון 😉
יש תמיד משהו בבוקה של המצלמות האלה שנראה לא טבעי, אבל באמת המצלמות האלה נותנות תוצאות שלא יביישו מצלמות מירורלס רמת כניסה מלפני כמה שנים. המצלמה הכי טובה היא המצלמה שבהישג יד, בסופו של דבר.