זברות נוצצות שעושות קולות מפתיעים

את סוף השבוע הקודם ביליתי בכנרנט. כנרנט הוא אי-כנס שמתארגן לו בישראל פעם בשנה, על ידי יוסי ורדי וחבורה מוכשרת להפליא של אנשים. מוזמנים אליו אנשי טכנולוגיה וחזון, אמנים ומייקרים, והמוזמנים, הם הם עושים את הכנס. הרצאות, סדנאות, שיחות, שירה בציבור – בתחילת הכנס יש לוח ריק עם משבצות זמן ומקומות, והוא מתמלא באופן פלאי בתכנים מגניבים.

השנה, תכננתי לדבר על הפרעות קשב וריכוז, ובצעד מטה-להפליא, הצלחתי להבריז מההרצאה של עצמי. זה גרר אינסוף דחקות (מוצדקות) על חשבוני, כי מסתבר שאנשים באו לחפש את ההרצאה, ולא מעט. חלקם גם תפסו אותי אחר כך ושאלו שאלות, אבל מאחר וכנרנט עצמה, 1_dKIsVRYBRrVOYlmQHtphsw.gifהנוכחות של כ-200 איש סופר מוכשרים וגאדג׳טים ואמנות מהבהבת, מאתגרת את הקשב בערך כמו עדר זברות נוצצות שעושות קולות, אז לא ממש הספקתי לדבר עם אף אחד לעומק. ולכן אני כותב את זה כאן, כי זברות מהסוג הנ״ל ידועות בכך שאינן נכנסות לבלוגים.

אובחנתי ב-2008. הייתי אז בן 29, ובעיצומו של משבר נוראי בחיים. למרות שסומנתי כהבטחה נורא גדולה בחוג להיסטוריה (אביעד קליינברג לקח אותי לשיחה בשנה הראשונה לדבר איתי על את מי אני מחליף כשאני חוזר מהדוקטורט), ושרציתי להיות היסטוריון בערך מגיל 16, לא הצלחתי לסיים את התואר שלי. הראשון. זו היתה השנה החמישית או השישית שלי. תחושת הכשלון היתה עצומה, ולוותה בהתנהלות יום-יומית לא פשוטה. בית מבולגן, ערימות של חשבונות לא משולמים ותחושה (מבוססת) שאני כל הזמן מפספס משהו, לא בקטע של FOMO, אלא בקטע של ״הייתי אמור להיות בהרצאה שלי על הפרעות קשב וריכוז שהתחילה לפני חצי שעה אבל אני כאן צופה בזברות מנצנצות״.

אז הלכתי להתאבחן, וקיבלתי 3 מתנות. ואילו מתנות חשובות, שבגללן שווה, לדעתי, ללכת להתאבחן גם בגיל מבוגר. אני מכיר המון אנשים שהם חכמים ומוכשרים מספיק כדי לבנות לעצמם מנגנוני פיצוי, ולמרות שברור להם שיש להם הפרעות קשב וריכוז, לא חושבים שיש להם מה להרוויח מאבחון, כי די אני כבר גדול והחיים שלי איכשהו עובדים לי. אבל המתנות האלה, חברים, הן משמעותיות.

המתנה הראשונה שקיבלתי היתה שם. שם למשהו שליווה אותי כל חיי. מגיל מאוד צעיר, היה ברור לכולם שאני חכם ו… עצלן. כי לא עשיתי שיעורים. כי לא מימשתי את הפוטנצאל שלי. מסכת השקרים וההסתרות שהיוו חלק גדול מהילדות והנעורים שלי, של מבחנים כושלים ומכתבים מהמורה, והסיפור הזה, של טל העצלן, היו יכולים להמנע אם אבחון מוקדם וטיפול. הכל טוב, אני מבסוט מאיך שהחיים שלי התגלגלו, אבל עכשיו, זה שאני יודע שאני לא עצלן, שיש לי תופעה, שמקשה עלי דברים מסויימים, ושזה בסדר גמור לשכור מישהו שיעשה לי את האדמיניטרציה בחברה וזה לא אומר שאני מפונק, כי זו הדרך שלי לקחת אחריות על הבעיות שלי ולפתור אותן, זו מתנה נהדרת.

המתנה השניה שקיבלתי, היא שפה. היכולת לדבר על התופעה שלי. אוצר מילים שכולל בתוכו מושגים כמו ״מוסחות״, ״זכרון עבודה״ ו״executive functions״, מאפשר לי גם להבין את עצמי, אבל גם לתקשר עם הסביבה שלי בצורה אפקטיבית, ולעצב אותה בצורה אופטימלית.

והמתנה השלישית שקיבלתי, היתה הטיפול. קודם כל הטיפול התרופתי, שהוא לא פחות ממדהים. זה כמו איש עם לקות ראייה, שפתאום מגלה שיש משקפיים. בתקופה האחרונה עזבתי את הקונצרטה לטובת ויואנס, שמסתברת כעוד יותר מתאימה לי, והיכולת הזו, פשוט לעשות דברים, ולהיות מרוכז, ולא להתפזר לאלף חתיכות כל פעם שפרפר מפרפר את כנפיו היכנשהו, היא כמו כוח על, רק שבמקרה הזה, כוח על שיש לרוב האכלוסיה. אבל מלבד הטיפול התרופתי, ליוותה אותי בטיפול התנהגותי מטפלת נהדרת, שמתמחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים עם הפרעות קשב וריכוז, ועזרה לי לבנות ולארגן את החיים שלי מחדש, תוך התחשבות ב-ADD שלי.

אני לא אופתע אם יש המון יזמים עם הפרעות קשב וריכוז. משהו בקצב של העשייה, וחוסר החיבה להשתלבות עם מסגרות עשוי לנתב לשם אנשים כמוני. כשאתה יזם, הכל קשה. וכמו מכונית מרוץ, כל גרם שאתה יכול לגלח יכול לתרום לביצועים, ולתחושתי, כל אחת מהמתנות האלה, יכולה לקדם אותכם קדימה. לכו על זה.

 

 

מחשבה אחת על “זברות נוצצות שעושות קולות מפתיעים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.