Origin

יש לי יחס מורכב עם סרטי גיבורי על. כביכול אני אוהב את הז׳אנר, אבל הוא בעצם, בתכל׳ס, משעמם אותי בטירוף. לא, זה לא מדויק. הסוף של הסרטים האלה משעמם אותי. הסוף של New_York_Battle.pngכמעט כל סרט גיבורי על שראיתי כולל סצינת קרב ענקיסטית שבה חלקים גדולים מהעיר מושמדים, ולכן לא הבנתי איך עדיין לא שיכנעו את דיסני לצלם סצינה כזו בכיכר אתרים. ובסופו של דבר, עם כל הרעש והצלצולים, הכל נראה אותו דבר. משעמם.

מה שמעניין אותי בסרטים האלה, זו ההתחלה. נקודת המעבר המעבר מאפס לאחד. הרגע הזה שבו הגיבור מגלה שיש לו כוחות. לפני שניה הוא היה אדם רגיל, ועכשיו הוא אדם רגיל עם כוחות על. חלק מהסרטים מזרזים את המעבר הזה מהר, ומגיעים למצב שבו הגיבור הוא כבר גיבור, וחלקם מתענגים עליו.

בשנת 2000, אחרי שהשתחררתי, הלכתי לעבוד בסטרט אפ ששכן לו באיזה לול במושב בשרון. אורי לוין היה הבוס הראשון שלי. ושם לראשונה פגשתי בנוסעים הקשוחים. אורי היה אחד כזה, אבל היו גם אחרים. אנשים שמגיעים ביום ראשון לשדה התעופה עם טרולי, נכנסים ללאונג׳, וחוזרים בחמישי בערב הביתה. האנשים שטוחנים מיילים, מאפטמים נקודות, משדרגים בשקל תשעים לביזנס. ואז במשך שנה ומשהו כאילו הייתי כמוהם, אבל לא. טסתי המון, אבל איכשהו אף פעם לא הצלחתי לעשות את כל עניין המועדון נוסע מתמיד. United-Global-Services-Card

באון ובאוף של ההייטק האזרחי שלי, פגשתי אותם שוב, את לוחמי ולוחמות הדרכים. אלה עם הוואוצ׳רים לשידרוג, עם ה-1k וה-global services. שהדיילות כבר מכירות אותם, שעושים כיף עם הקפטן כשעולים למטוס. אבל כמעט תמיד פגשתי אותם כבר גיבורים. מוכנים, מהוקצעים, נועזים. בחרתי לא לחיות ככה, וויתרתי מראש על עבודות שבהם הייתי נאלץ לטוס כל כך הרבה. לא הבנתי איך הם יכולים לחיות ככה. רחוק מהבית. רחוק מהילדים.

והנה, ג׳ימיני גדלה. והנה אני מקבל הזדמנות לראות איך נוצר כזה, לוחם דרכים מסוקס, על בשרי. פתאום אני מתחיל להכנס ל-seatguru כדי לראות איזה מושב הכי כדאי להזמין בטיסה של טורקיש לסן פרנסיסקו, וסופר את המיילים עד למעמד הבא. פתאום אני מבלה שבוע בלי הילדים, בלי ליאת, בלי הבית. לפני שנה ארבעה ימים בלי הילדים היו קשים מנשוא. והנה גם כאן, מסתבר, אנחנו מפתחים סיבולת.

ליאת חגגה יום הולדת השבוע, ולי תוכננה נסיעה לברצלונה, אז נסענו לסופ״ש קצר. זה היה מדהים לראות איך בלעדיה כל העיר היתה ריקה. איך אחרי שהיא עזבה ואני נשארתי ברצלונה הפכה לרקע לפגישות העסקיות שלי, בעוד שקודם יכולתי להנות ממנה כעיר. יכול להיות שהשלב הבא בכישורים שגיבור נסיעות צריך ללמוד, זה היכולת גם להנות מהנסיעות האלה. דברו איתי עוד חצי שנה. יכול להיות שיהיו לי וואוצ׳רים לשדרוג שאני לא אצטרך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.