איש עם אקדח וכובע גרב נכנס לו בסערה לבנק הזרע. הוא שולף את האקדח, מאיים על כולם, ואז ניגש לטלרית, ומצווה עליה להביא מהמקרר מבחנה עם זרע. רועדת, היא מביא, ומניחה אותה מולו.
״עכשיו תבלעי אותה!״
הטלרית מעווה את פניה, פותחת את הפקקים, ובולעת את מלוא המבחנה. השודד מוריד את כובע הגרב, מצביע על המבחנה, ואומר ״נו חיה, את רואה? כשאת רוצה את יכולה!״.
חשבתי על הבדיחה הזו לא מזמן, כאשר ידידי קולו אור האיר לפני כמה ימים שמאז תחילת הקורונה, מתו ממנה כ-3000 איש. וביממה האחרונה, מתו בעולם כ-25 אלף איש מרעב. ושהנזקים משינויי האקלים גורמים לשני הנתונים האלה להיות מגוכחים, אבל כשבאים לדבר על מה צריך לעשות כדי להציל את כדור הארץ ויושביו משינוי האקלים, אז זה עניין מסובך ובעצם חשוב מאוד לא לפגוע בכלכלה וצריך להתנהל בזהירות ובאיטיות. אבל וירוס אחד קטן, and everyone loses their mind! 
ניסיתי לחשוב למה זה. אז האובייסט כאן הוא די אובייסט: Because it's coming for you. מחליטי העולם הם שבעים, ולמחליטי העולם לעולם לא יחסר מים, ותמיד יהיה להם חדר ממוזג לשהות בו. אבל הוירוס – הו הוירוס השובב הזה – הוא יכול להגיע אליהם. ולא סתם – בשובבות מוגזמת, הוא ממש פוגע במיוחד בבומרים! אז כשזה מגיע לתחת האישי שלי, פתאום זה אולי כן הגיוני לשתק את כל הכלכלה העולמית. ויותר מזה, It's coming for you NOW. זה לא הילדים של המצביעים שלך או המצביעים שלך בעוד כמה שנים, זה המצביעים שלך עכשיו!
אבל אני חושב שזה עוד טיפה יותר מורכב מזה. לפני כמה שנים כתבתי את הפוסט הזה. הייתי בתחילת גל ההערצה שלי למייקל פולן, ולסיפור המסודר והמספק שהוא מספר על הטובים והרעים באוכל. מאז התבגרתי קצת, ובהרבה מקרים כשהסיפור טוב מדי, ומחולק טוב מדי לטובים ורעים, אני נוהג לנזוף בעצמי שייתכן ויש יותר ניואנסים ופשוט לא הסתכלתי מספיק מקרוב. אבל הסיום של הפוסט ההוא מכיל פואנטה שאולי רלוונטית כאן. אני חושב שאחת הסיבות שכולם מתגייסים ומוכנים להקריב את הכלכלה וכל מני דברים, היא כי יש bad guy. זה לא תופעה אמורפית כמו ״רעב עולמי״ או ״שינוי אקלים״, זה משהו שיש לו שם די קליט (נסו לשיר את Covid-19 לפי המנגינה של Come on Eilieen). לרוע חייב להיות פרצוף כדי שיהיה מפחיד באמת, ופה יש לו, או לפחות משהו קרוב.
האלמנט השלישי שעלה בדעתי, הוא אלמנט האשמה. או העדרה. אולי הבחור שנשנש עטלף אי שם בסין סוג של אשם במשהו אבל מלבדו, כל הרוע הזה לא מגיע בגלל משהו שעשינו (התחממות גלובאלית) או לא עשינו (רעב עולמי).
מה שזה לא יהיה, It is On. וההתמודדות עם הקורונה לא תשאיר, כנראה, הרבה משאבים להתמודדות עם רעב עולמי או שינויי האקלים, אבל לפחות כמו שיוען גונן כתב.ה:
״עד כה נגיף הקורונה הביא לנפילות בשוקי ההון ברחבי העולם, חתך ליצחק תשובה 3 מיליארד שקל מהשווי של חברת דלק, הקפיא את תיירות הפינקוושינג מאירופה לישראל, הפחית את זיהום האוויר בסין ברמה שאפשר לראות מהפאקינג חלל, העניק מעט מנוחה הכרחית לאלפי עובדים שבלעדיו לא היו מסוגלים לקחת כמה ימי חופשה, העניש את אוהדי מכבי תל אביב ועוד ידו נטויה. פגשתי בני אדם שלא עשו אלפית מזה ובכל זאת מגדירים את עצמם כ"פעילים חברתיים ואמנים רב-תחומיים" בראיונות לטיים אאוט.״
קורות ממלכת עילם 
בוא נדבר על זה בשבוע הבא.
יפה כתבת, אבל יש לי כל כך הרבה מחשבות בראש שאני חושש שאני עומד לעשות את המעשה הבלתי מנומס בעליל של לכתוב תגובה שהיא ארוכה יותר מהטקסט אליה היא מתייחסת…
אני לוקח לעצמי את הלייסנס החצוף הזה כי אני לא מעט זמן מהרהר בפסיכוזת הקורונה ששוטפת את העולם. זו תופעה מדהימה בעיני.
אני רואה את עיוותי הנתונים, אפילו מצד גופים רשמיים, את המבט בזכוכית מגדלת על כל נדבק, כל מאושפז (זה כל כך מזכיר את מרתוני הדיווחים אחרי כל פיגוע, ולא סתם לטעמי – אותו מנגנון פסיכולוגי), ומתאפק כבר שבועות לא לכתוב על זה כי אין לי פנאי ואין לי חשק. מדכאת אותי היסטריה המונית כזו.
אבל עכשיו ששפשפת את המנורה שלי (בלי איניואנדו) ועוד נקבת בשמי המפורש… אפרוק קצת מחשבות.
אז ראשית, לראייתי יש הרבה צדק באבחון האינטרס האישי של מקבלי ההחלטות כסיבה מדרג ראשון לפאניקה. אבל אני לא חושב שזה נובע מהסיכון האישי דווקא. ביחס לרעב עולמי אולי כן: בהחלט קל יותר להפוך לשקופים את 1,768,000 האנשים שמתו ברעב עד כה בשנת 2020 (״שחורים באפריקה? אסיאתיים? מי מכיר אותם בכלל!״) מאשר את 353 המתים מקורונה בארצות מערביות עד כה בשנת 2020 (״רק לפני שנה הייתי במילאנו עם האישה! זה היה יכול להיות אני!!!״). אבל לראייתי יש בטרפת הזו חריגה מסיבית ממתחם הסבירות גם ביחס לאיומים קרובים אחרים. באותה תקופה, למשל, מתו גם באותן ארצות מערביות סדרי גודל שלמים יותר של אנשים משפעת למשל, וגם הם נותרו שקופים (שלא לדבר על תאונות דרכים למשל, שזה עוד סדר גודל למעלה).
הרי עד לפני זריחת הקורונה בשמי חיינו לפני כמה שבועות, אפשר היה לקרוא בעמודים האמצעיים של מוספי הבריאות כתבות כמו זו למשל : https://www.maariv.co.il/news/health/Article-740238 , שם כתוב איך כתוצאה מהגל הראשון של השפעת (כן, ״סתם שפעת״) מתו בחורף 2019 כבר 25 אנשים, 55 ילדים ומאות מאושפזים במצב קשה בלה בלה בלה יאללה בואו דפדף הלאה מי בכלל קורא מוספי בריאות?!
הכתבה בקישור הנ״ל, למשל, זכתה ל 5 טוקבקים מפוהקים.
כל זה בזמן שבישראל מתו עד כה מקורונה, אה, רגע… אוי, מה באמת? לא, נו. מה, אף אחד לא מת מקורונה בישראל בעצם?
כסיבות מדרג שני יש היגיון בעיני גם בעניין היבט האשמה שיש אצל השבעים (בחלוקת המשאבים במזון ובאנרגיה) שמעודדת בתורה הדחקה או הכחשה של התוצאות.
אבל לעניין האויב המזוהה, אני חושב שאתה בכיוון, אבל שיש עוד מקום לדיוק כי זו נקודה מאד משמעותית בעיני. אולי הכי משמעותית, ואנסה לפרט בכמה נקודות למה אני חושב שפסיכוזת ההמונים שמתרחשת פה. יש לי עוד כמה גורמים בראש, אבל אני חושב שאלו המרכזיים. אני כותב מהשרוול אז זה לא בסדר חשיבות עולה, יורד או אחר:
1. ״הם״ מול ״אנחנו״:
העולם הולך כבר לא מעט שנים בכיוון של התכנסות לאומית – America First זה לא רק באמריקה, ואפילו שרק אנגליה פרשה עד כה מהאיחוד האירופי אני לא יכול לחשוב על ארץ מערבית כלשהי שאין בה עליה חזקה של קולות לאומיים, יד ביד עם שנאת מהגרים. השנאה הזו, אגב, מתחברת גם היא יפה מאד לאלמנט האשמה: חלק עצום מהמהגרים קשור גם לפשעי הקולוניאליזם שעדיין פועלים חזק בשטח, גם לחלוקת המשאבים הבלתי שוויונית וגם לשינויי האקלים ששוב חוזרים כמו בומרנג למדינות השפע. הוירוס הזה משחק מאד יפה לכיוון המתכנס הזה.
אם מסתכלים למשל על ההתנהגות של הארץ המובטחת בחודש וחצי האחרונים, רואים שהרשויות פה נוהגות בהפרה מפורשת של האמנות הבינלאומיות ושל הוראות ה WHO (World Health Organization) וליתר דיוק הענף הרלוונטי שלו שנקרא IHR (International Health Regulations). בכל הנוגע ל Travel Restrictions הן פועלות בניגוד מפורש למה שנדרש מהם במקרה של חשד להתפרצות מגיפה הנחשדת כפאנדמית ובניגוד להמלצות הדרג המקצועי העולמי והממצאים המחקריים.
באופן עקבי, מתחילת התפרצות הקורונה, ה IHR ממליץ בתוקף לא להחיל מגבלות תנועה מכל סוג שהוא. הנה למשל ריאיון מה 12.2.20 עם ד״ר כרמן דוליאה, ראש ה IHR בכבודה ובעצמה:
כבר בדקה הראשונה של הסרטון מתייחסת ד״ר דוליאה להטלת מגבלות תנועה:
“During this Corona Virus outbreak, the WHO has specifically said that there shouldn’t be any travel or trade restrictions, even to most places in China”
משמע – למעט במקומות כמו מחוז חוביי בסין, שהמחלה ממש משתוללת בהם, יש המלצה חד משמעית לא להגביל טיסות ותנועה. ניתן לקרוא דברים זהים גם בקובץ ההנחיות המעודכן (להשבוע) באתר ה WHO, בעל השם המסגיר –
״Updated WHO recommendations for international traffic in relation to COVID-19 outbreak״ :
https://www.who.int/news-room/articles-detail/updated-who-recommendations-for-
international-traffic-in-relation-to-covid-19-outbreak
מתוך המסמך :
WHO continues to advise against the application of travel or trade restrictions to countries experiencing COVID-19 outbreaks.
לשם השלמות: בהמשך המסמך כתוב שניתן לשקול באופן מצומצם ביותר הגבלות חלקיות, רק בימים הראשונים, רק ממקומות נגועים במיוחד ולזמן קצר ורק כדי לעכב את הגעת המחלה הראשונית.
האם אין היגיון בסגירת המדינה? במיוחד כאשר מערך רפואת החירום עובד בקצה ההספק גם בימים כתיקונם, ולא יוכל להתמודד עם שטף חולים? האם אין היגיון בלעכב את ההתפרצות ככל האפשר, שמא יימצא בינתיים חיסון? בוודאי שיש בזה היגיון. אבל השאלה היא לא ״האם יש היגיון״ אלא מה העלות מול התועלת. יש הרי גם היגיון בלהתיר לכל רכב לפעול רק יום אחד בשבוע או בהטלת עוצר: זה יגרור צמצום מסיבי של תאונות הדרכים, שבסופו של דבר הורגות מעל מיליון איש כל שנה ופוצעות כ 30 מיליון.
כדי לבדוק את התועלת מול העלות ולהחליט מה מידתי, ארגון כמו ה WHO בדק את הנושא לעומק, כשמאחוריו כבר התמודדויות עם כמה וכמה מגיפות עולמיות ( MERS, SARS, Zika ועוד) וגיבש המלצות חד משמעיות. ה WHO דרש במפורש לא להתעלם כך מהחוק הבינלאומי ומהנחיותיו, גם כי זה יעודד תת-דיווח של מדינות על מספר חולים והנדבקים כדי להימנע מהחלת הגבלות תנועה כאלו, וגם כי מבחינת העמדה המקצועית זה פשוט לא יעיל דיו.
שיקולי עלות-תועלת שוללים פעולות קיצוניות כמו הטלת שבועיים של בידוד על המגיעים ממדינות בהן יש חולים בודדים (כמו צרפת, ספרד או שווייץ) כשבישראל כבר יש נשאים:
מבחינת העלות, זה למעשה מנטרל את התנועה מהן (תיירות ומסחר) כי מי יבוא רק כדי שיבודדו אותו במשך שבועיים?
ומבחינת התועלת הממצאים מראים שממילא אין יעילות בהגבלות כאלה מרגע שכבר יש מקרים במדינה. בישראל, כידוע, כבר היו חולים מאובחנים שעבדו כמוכרים בחנויות צעצועים במשך ימים ובאו במגע עם מאות אנשים (שבאו במגע עם אלפי אנשים וכו׳), חולים מאובחנים שהלכו למשחקי כדורגל וכו׳ וכו׳. הנה למשל מחקר שבוצע הראה שאפילו הסגר הקיצוני שהטילה ממשלת סין על מחוז חוביי (שכלל 57 מיליון איש ונקט בצעדים דרקוניים שאף מדינה מערבית לא יכולה לאכוף) עיכב את התפשטות הוירוס בסין כולה ב 3 עד 5 ימים בלבד:
https://science.sciencemag.org/content/early/2020/03/05/science.aba9757
ועם זאת ישראל נקטה (ועדיין נוקטת) בהגבלות התנועה החמורות ביותר (ובהרבה) מכל ארצות העולם המערבי, ושארצות רבות עוקבות אחריה (עשרות מדינות כבר נקטו בהגבלות תנועה, כאמור בניגוד לחוק הבינלאומי על פיו עליהם לציית לאמנות בינלאומיות ולהוראות ה IHR).
ולמה בעצם?
אני רואה את מגמת ההתכנסות וההתלכדות הזו מול אויב חיצוני כמהותית לעניין.
גם במישור האנושי כפי שכתבת טל (יש בד-גאי, הוא לא אשמתנו) אבל לא פחות גם במישור הלאומי. סוגרים את הגבולות מול ה evil שמחוץ למדינה. מתגאים במשרד הבריאות שמגן עלינו. אין כמוהו. אני אומר לך אין אין כמו בארץ.
וזה מתחבר לנקודה השניה שמשחקת פה חזק בעיני:
2. הנהגה הירואית ומגוייסת:
מקיאוולי, שידע דבר או שניים על נפש האדם, כתב כבר בתחילת המאה ה 16 –
"In almost all circumstances, the best course of action for a ruler is to instill fear in the people".
יש מעט דברים אפקטיביים כמו מנהיג חזק (שלא לאמר מנהיג.חזק.), עדיף עם יוניקלו ועבר קרבי, שמכווץ את הגבות במבט חמור סבר ומזרה אימים, אימים שכמובן הוא מגן עלינו מפניהם, שהרי אנחנו צאן מרעיתו. איפה היינו בלעדיו?
פרשנים פוליטיים ממהרים לתייג את ספין הקורונה כתרופת פלא מאחדת שביבי רוקח בהיעדר 2-3 מנדטים נחוצים. זה אולי נכון נקודתית אבל גם שטחי מאד – עניין הקורונה (שהמניפולציות סביבה כאמור מזכירות לי מאד את המניפולציות סביב עניין הטרור, עוד איום ״קיומי״) הוא הרבה יותר עמוק ומהותי לעצם מנגנון השליטה מבוסס הפחד.
3. ההתמכרות לחרדות קיומיות:
ההתמסרות וההתמכרות לדיווחים ולבעת מהקורונה מזכירים מאד את היחס לטרור. בעיקר בישראל ובארה״ב (לפחות מנסיוני גם משהות במדינות האלה ובאירופה וגם מהמדיה). חוסר פרופורציה מוחלט ותגובות שהקשר בינן לבין התנהגות רציונלית מקרי ביותר, בלשון המעטה.
ברור שלשלטון יש אינטרס להחריף וליצור היסטריה סביב דבר (כמו טרור, או קורונה) שהוא אמנם מצער וגרוע אבל שכל הסטטיסטיקות מראות שהוא בהחלט לא הבעיה המרכזית שאיתה עלינו להתמודד. האינטרס שלהם לייצר פחד (שכדברי אדמו״רנו מקיאוולי גם הופך את השליטה לקלה יותר וגם מלכד את העם) הוא ברור, מה גם שזה מכשיר אידיאלי להשעיית חירויות אזרחיות בסיסיות באופן לא מידתי וללא מחשבה לא מצד הממסד ולא מצד האזרחים (עיין ערך חדירה לפרטיות בעניין טרור, או Travel restrictions בעניין קורונה, כשתי דוגמאות אקראיות).
אבל מה שמדהים הוא האינטרס הפסיכולוגי העמוק של האנשים עצמם ללכת למקום הזה. העגל רוצה לינוק לא פחות משהפרה רוצה להניק. אפילו במבט שטחי אפשר לראות שבאיזשהו טוויסט פסיכולוגי – הפחד מרגיע. איך עושים פסיכואנליזה לעניין הזה? אין לי מושג. אולי לפחד יחד מחזק את תחושת השייכות הקבוצתית שאנחנו כמהים לה כל כך בתרבות המודרנית? אולי זה מאפשר לנו לשכוח את הריק הקיומי? את חוסר המשמעות? את העובדה שנמות? משחרר איזשהו הורמון סטרס שמחובר למרכז העונג? אין לי מושג, אבל מה שברור שזה קיים, זה חזק וזה עובד.
מי יודע את זה טוב יותר מהמדיה, שעוברת אבולוציה תמידית בה נבררים רק השורדים שיודעים לצבור רייטינג, ושיודעת היטב לעבור לשידורי חירום ישר מהשטח (שכבר לא קרוה בו כלום), כדי לשמוע דיווחים היסטריים ומפחידים על, ובכן, שכבר לא קורה כלום, ומדווחת שוב ושוב על אותו דבר מפחיד שקרה כבר, ושבעצם אולי היה אפילו ילדה עם מספריים שמתאבדת באמצעות חיילים חמושים וממוגנים מכף רגל ועד ראש. מפחיד, אבל בעיקר לילדה. וגם לה כבר לא.
הקורונה עובדת חזק מאד על הנרקוזה הזו.
4. הצדקת הקיום של גופים, ו״יתר ביטחון״:
אידיאלית, בעלי תפקידים אמורים לפני כל החלטה לשקול עלות מול תועלת עבור המערכת עליה הם מופקדים. הבעיה שכשנכנסת תועלת פוליטית או אישית, למשל אם מי שבצומת ההחלטות צופה מחיר תדמיתי שמחובר לענף כלשהו בתרשים הזרימה של קבלת ההחלטות, זה הופך למרבה הצער את השיקולים לכאלה בהן העלות-לכלל-המערכת נשקלת מול התועלת-האישית במקום להישקל מול התועלת-לכלל-המערכת.
אדם שכתב למשל ספרים שלמים על איך כניעה לטרור מיקוח היא שגיאה קטסטרופלית, עשוי לשחרר 1000 מחבלים תמורת חייל אחד אם הוא רואה בזה תועלת פוליטית אישית. מעשה שהיה.
כפי שכתבתי קודם, לכן גם לא לגמרי מופרך להרהר האם את ההחלטות על הטיפול בקורונה מקבלים פוליטיקאים שרוצים משיקוליהם להצטייר כ״מגיני העם״ או לחלופין לחרחר היסטריה מלכדת. אבל אותם שיקולים במתכונת קצת שונה תקפים גם לגבי הגופים המקצועיים: האם לגמרי בלתי הגיוני שמשרד הבריאות ישאף לצמצם את מספר הנדבקים ״בכל מחיר״ במשמרת שלו, שהרי זה המדד עליו הוא אמון, מה שעשוי להוביל לקבלת החלטות לא מידתית? כשמה שיש לך הוא פטיש, כידוע, אתה לא רואה אם כולם ישנים מסביב וזה לא הזמן לדפוק, או אם אולי יש חלון זכוכית צמוד לקרש הזה בו אתה עומד להכניס מסמר.
באותו הקשר מזווית אחרת – מזמן הרהרתי בכמה פשוט להיות נביא מוצלח. כל מה שצריך הוא לקחת נושא סביבו יש מתח (נניח מלחמה מתקרבת) ולתת איזו נבואת זעם עסיסית. לא רק שנפסיד, גם יחריבו את עיר הבירה וייקחו אלפי עבדים בשבי (אפשר גם להוסיף שזה כי עשינו את הרע בעיני אלוהים בלה בלה, תלוי אם רוצים להיכנס לתנ״ך או לא).
עכשיו מחכים (במקרה הזה – למלחמה).
אם הצלחנו וכולם מאושרים – מי יזכור בכלל מה אמרנו? מה אכפת הנודניק הרואה שחורות ההוא? עכשיו חוגגים ושילך לחפש. אבל אם צדקנו, או הו, עכשיו אפשר לגזור קופון פולני הגון, להוכיח את כולם ולכולם (שימו לב לשורש המשותף בין הוכחה לתוכחה, אגב) איך אמרנו להם, למה הם לא שמעו בקולנו כשעוד היה אפשר וכו׳. הנצחתנו כנביאי אמת מובטחת.
זוכרים את מגיפת הסארס האימתנית, שהדיבור סביבה לפני 20 שנה הזכיר להפליא את הדיבור סביב הקורונה היום? אגב נגיף הסארס היה מידבק לפחות כפליים מנגיף ה COVID-19 (מקדם R-naught של בין 3 ל 5 לעומת הקורונה שיש לה R-naught של בין 1.5 ל 2), וקטלני לפחות פי 4 (10% תמותה לנדבקים מסארס, ואילו לקורונה יש כרגע סביב 2.5% של תמותה מנשאים בעלי סימפטומים, מה שמוערך בחסר גדול כיוון שההשערה היא שבדומה לשפעת יש נשאים רבים שהינם א-סימפטומטיים).
וואו איזה פחד היה אז… אח שלי אגב הדריך טיולים למזרח באותה תקופה: מעל שנה וחצי לא היתה לו עבודה ולא מעט דיברו על קץ האנושות כשהעסק התחיל.
ניחוש כמה אנשים מתו מסארס?
כל המתים ברחבי העולם כולל כולם?
774.
אני לא אומר שהקורונה אינה מחלה שראוי להילחם בה ולהקדיש לכך משאבים.
אני מדבר על ההתמכרות לחרדה, על חוסר המידתיות ועל חוסר הרציונליות.
אגב אפשר לכתוב לא מעט גם על עיוות הנתונים לגבי אחוזי התמותה (3%! זה אומר שמעל 200,000 איש עשויים למות בישראל, נכון?! אה, לא) אבל באמת שאם אמשיך יהיה צריך לשנות את שם הבלוג ל״קורות ממלכת אמיל״.
חכם כתמיד… אבל למה כל כך קיצרת? תשקיע בי פעם הבאה…
ושתי הערות קרצייתיות לגבי הטקסט:
1. הבדיחה הפותחת היתה יכולה להיות הרבה יותר מוצלחת בעיני אם היית מחליף את שלושת המבחנות במבחנה אחת. עם 3 זה יוצא נקמני ומגעיל באופן לא נחוץ להעברת הפואנטה (לטעמי) ולכן פחות הצחיקה (אותי).
2. אם כבר הלכת על הג׳וקר עם הקורונה, לא עדיף התמונה הזו? 😉
https://external-preview.redd.it/SF-fDbn2y9OotouxAL5cBVzxkhbdejlrRRFnfQhNWpA.jpg?auto=webp&s=cbe6a3844aded48e0777e720a0553808e035d5ff
מסכים לגבי אחד ותיקנתי בהתאם, פחות לגבי סעיף מס׳ 2.
מסכים. סתם צחקתי כי נזכרתי שבתחילת הסצינה הזו הוא לובש את המסיכה הזו…
זה הצחיק אותי כבדיחה פנימית כי אני טס הרבה, הלוך וחזור להופעות, ובפעמים האחרונות לא יכלתי שלא לשים לה לכך שהאנשים הקולניים והפחות נחמדים בטיסה (אלו שנראה שנופלים בגדול בקטגוריית assholes) היו מצויידים במסיכות כאלה.
זה הצחיק אותי כי המסיכות האלה בעצם מיועדות לא נגד הידבקות אלא נגד הדבקה של אחרים (במידה ואתה עצמך נדבקת), אבל מהשיחות ביניהם (בצעקות לרוחב המטוס) היה ברור שהם חובשים אותן כי ״הם לא פראיירים ולמה לקחת סיכון״ ולא בדיוק מתוך אלטרואיזם כדי למנוע הפצה במקרה והם נשאים.
לכן המסיכות האלו נצרבו לי בתודעה כסמל מגוחך במיוחד לפסיכוזת הקורונה.
ולגבי אורך התגובה, התנצלתי מראש ואני מתנצל שוב – באמת התפרץ אצלי נגיף ההגבה אחרי כחודש שאני מתפוצץ בפנים (ואחרי שמבטלים לי עוד ועוד הופעות בכל מיני מקומות בעולם בגלל הטירוף הזה).
אם רק היתה אפשרות לערוך תגובות הייתי משפר אותה מאד (מקצר ועורך), אבל אני חושש שהתגובות כאן, בניגוד לאצל צוקי, זה נגעת-נסעת.
Next time, think twice before you invoke me, muhahaha
התגובה שלך עם ההשוואה לסארס הזכירה לי את הבדיחה הבאה:
איש אחד נפגש עם חברו, שואל לשלומו.
"אישתי מתה" אומר החבר.
"אוי ואבוי" אומר האיש, "ממה היא מתה?"
"שפעת"
"אה, שפעת זה כלום".
זה מאוד יפה שההשוואה לסארס אמורה להראות לנו שהקורונה זה כלום, אבל כמו שכתבת מסארס מתו 800 ומקורונה כבר מתו 4000 ועוד היד נטויה. מלבד זאת, אפשר איזשהו ביסוס למספרים שכתבת? ספציפית, מקדמי ההתרבות שאני מכיר לסארס ולקורונה דומים מאוד זה לזה (2-3) ולא דומים למה שכתבת.
צודק לגמרי לגבי ה R0: זו היתה טעות כתיבה שזיהיתי רק אחרי שסיימתי את התגובה וקראתי אותה מהתחלה. צריך היה להיות כתוב ״בין 2 ל 2.5״ ולא ״בין 1.5 ל 2״ (ההערכה כיום עומדת על 2.2 בפרסומים שקראתי).
לצערי אי אפשר לערוך את התגובות אחרי השארתן (יש גם עוד כמה טעויות מעצבנות בהקלדה… כתבתי די בשצף קצף…) וזה לא היה נראה לי קריטי כדי להשאיר עוד תגובה מתקנת. בכל מקרה טוב שתיקנת.
לגבי ה״שפעת זה כלום״ או ״סארס זה כלום״ וכיו״ב –
אף מחלה אינה ״כלום״ עבור מי שמת מהן.
הנקודה לא היתה להוכיח שהן לא שוות התייחסות, והלוא סיימתי את מה שכתבתי בשני המשפטים הבאים:
״אני לא אומר שהקורונה אינה מחלה שראוי להילחם בה ולהקדיש לכך משאבים.
אני מדבר על ההתמכרות לחרדה, על חוסר המידתיות ועל חוסר הרציונליות.״
בוא נניח רגע שיהיו עוד פי 10 מתים מקורונה עד תום ההתפרצות.
עם כל הכבוד, 40,000 איש מתוך 8,000,000,000 זו עדיין סיבת מוות שאפילו לא נכנסת ל 30 הראשונות בעולם (לפרופורציה: כ 800,000 איש מתאבדים, כ 300,000 מתים בטביעה, וכ 200,000 כתוצאה משימוש באלכוהול, ואף אחת מאלו אפילו לא בין 15 הראשונות!). זה לא ״כלום״ אבל זה בוודאי לא מצדיק אובדן עשתונות והיסטריה גלובלית.
ולגבי הפער בין וירוס הקורונה של היום (COVID19) לבין זה של לפני 20 שנה (שידוע בכינוי ״סארס״ למרות שזה פשוט ראשי תיבות כלליים ל״תיסמונת נשימתית חמורה״) :
למרות שהסארס היה בעל R0 גבוה יותר ואחוזי תמותה בסדר גודל גבוה יותר, היו ממנו פחות מתים כתוצאה מכך שהוא היה פשוט וירוס הרבה פחות מוצלח בהיבט חשוב ביותר – היו הרבה פחות חולים אסימפטומטיים, וההדבקה ממנו קרתה בשבוע השני מההדבקה, כשהסימפטומים כבר חריפים מאד יחסית. מסיבה זו ברגע שהכניסו לשימוש פרוצדורות סניטריות בסיסיות לטיפול בנדבקים – שרשרת ההדבקה פסקה במהירות.
ביצעתי את ההשוואה ביניהם לא כדי להגיד שהם אותו דבר או משהו כזה חלילה. הם לא.
אני מבין עכשיו שלא הייתי ברור מספיק אז אני מבהיר:
נתתי את הדוגמה של הסארס רק כדי להראות כמה קל ליפול להיסטריה המונית, וכמה המנגנונים שלנו כבני אדם מוטים לשם, וממשיכים לסחוב לכיוון גם אחרי שכבר יש מספיק נתונים כדי להראות לנו בבירור שאין בכך הצדקה.
אולי הזיכרון של רוב האנשים כבר דהה לגבי איזה טירוף היו אז.
זה לא היה כמו היום עם הקורונה, אבל בהחלט בכיוון.
עברו 3 שבועות ומספר המתים חצה את ה-40000. אני מניח שהשלב הבא הוא להסביר לי שגם 400000 זה לא מספר גדול במיוחד.
לדעתי אתה צודק ואני מסכים איתך הרבה יותר משאני מסכים עם דעתי מלפני מספר שבועות.
שני הדברים שהתבססתי עליהם כשכתבתי אז ושבינתיים התברר לי שאחד מהם היה ממקור לא אמין והשני פשוט שגוי:
ֿ1. הטיפול של מערכת הבריאות בסין בהתפרצות היה איטי, מהוסס ולקוי.
2. היו המון א-סימפטומטים שפוספסו בגלל ההטיה הברורה לכיוון בדיקת מי שמתפתחים אצלו סימפטומים.
שתי ההנחות האלו היו שגויות.
הראשונה פשוט כי שני המקורות עליהם התבססתי התבררו כמוטים ולא אמינים בסופו של דבר.
והשני מבדיקות מולקולריות שבוצעו בווהאן (ותוצאות ראשוניות מבדיקות סרולוגיות) שהראו שכמעט כל מי שנדבק היה סימפטומטי. גם בדרום קוריאה בבדיקות המקיפות הסתבר שגם שם כמעט כל הא-סימפטומטים שנמצאו פיתחו סימטומים כעבור מספר ימים.
מאחר ושתי ההנחות הללו התבררו כשגויות, דעתי השתנתה מאד.
ולצערי הגענו היום גם ל-400,000.
>בוא נניח רגע שיהיו עוד פי 10 מתים מקורונה…
למה בדיוק שנניח את זה? האם לדעתך זו הנחה סבירה גם אם לא ינקטו שום צעדי מנע (בידוד/סגירת בתי ספר/ביטול טיסות וכו')? לי זו נראית הנחה בלתי סבירה בעליל.
בסין נקטו צעדים דרסטיים, שהגבילו את התפשטות הנגיף לווהאן, שם יש כ-10 מיליון תושבים. אם לא היו נוקטים בצעדים הללו, האם לא סביר להניח שהנגיף היה מתפשט בכל סין והיינו רואים בערך פי 100 מתים בסין לבדה? למעשה, גם פי 100 נראית לי הערכת חסר, כיון שלא היה ניתן לרכז מאמצים רפואיים כפי שנעשה בווהאן.
אבל לעניין המספרים, אני חושב שמהבחינה הזו אנחנו עדיין רואים את זה קצת אחרת.
כי המספר האבסולוטי עצמו הוא באמת לא גבוה.
וכן, גם 400,000 מתוך 8 מיליארד איש זה יהיה מעט מאד ביחס לגורמי תמותה אחרים שלא עושים לגביהם כלום (רעב, שלשול, מלאריה וכו׳) ושקולים סדרי גודל שלמים יותר.
הבעיה היא עם המספרים המשוערים ללא נקיטת אמצעים ועם התמוטטות המערכת הרפואית כתוצאה מהפיק הגבוה שנובע ממקדם ההדבקה (2.9 – כמעט פי 2.5 משפעת), מה שיגרור נזק היקפי עצום. לכן אני מסכים שחשוב מאד כן לנקוט אמצעים להכלה ולהאטה.
אבל עדיין יש מקום לדיון, לטעמי, על נקודת האיזון בין תועלת האמצעים לנזקם.
גם בהנחה המחמירה יחסית שנדבקת 80% מאוכלוסיית העולם, ומתוכם מתים 4%, מדובר על 250,000 איש.
בוא נכפיל את זה כדי להביא בחשבון נזק היקפי של אנשים שלא יכולים לקבל טיפול במערכות רפואיות קורסות.
חצי מיליון איש.
בכל העולם.
וזה בלי להביא בחשבון ניסיון לבודד ולהגן על האוכלוסיה בסיכון (שכן כבר ידוע שההבדלים בתחלואה, חומרת סימפטומים ותמותה הם עצומים בין קבוצות גיל שונות).
אבל אתה יודע מה, במקום להפחית את זה נעשה ההיפך, ונכפיל שוב – מיליון איש.
לשם השוואה – כמיליון איש מתאבדים כל שנה בעולם.
השאלה עדיין תקפה כמה חמור הנזק שייגרם מהתמוטטויות כלכליות וכו׳.
סתם למשל – ההשפעה על האפשרויות למימון סל התרופות והקיצוצים בתקציבי רווחה שיבואו בעקבות מצוקות כלכליות שכאלה, מה שיגרור גם תמותה בין השאר.
והנקודות שהעליתי למעלה לגבי שיקולים לא ענייניים של ממשלות וגופים שונים עדיין בתוקף לטעמי – הפסיכולוגיה האנושית לא השתנתה רק כי למדתי דברים חדשים על הטיפול במחלה או על כמות הא-סימפטומטים.
אני לא אומר לא לנקוט צעדי הכלה בשלב הקריטי. אני כן אומר שבהחלט יש מקום לדיון ולנסיון לכמת גם את הנזק ולא רק את התועלת ולמצוא איזון, בלי שהדיון יוטה למחוזות לא ענייניים שמשרתים בעיקר מטרות פוליטיות או פסיכולוגיות למיניהן.
4% מתוך 80% מאוכלוסית העולם זה 250,000,000.
אוי ואבוי.
רושם לי פתק לא לכתוב מהמיטה רגע לפני שאני נרדם…
קבל את התנצלותי
שמע טל, מבחינתי הכי טוב למחוק את כל התגובות שלי פה כי אני באמת לא עומד מאחוריהן.
אבל אם לא – גם לא נורא.
תיעוד של השגיאה הכי גסה שזכור לי שאי פעם עשיתי זה גם מסמך היסטורי מרשים.