סטאר טרק, תוכניות נוסע מתמיד ובושם בהזמנה אישית

סקוט אדמס כתב פעם ספר שנקרא The Dilbert Future. מדובר בספר משעשע שעוסק בעתיד. לרוב, ספרים שעוסקים בעתיד לוקחים את עצמם מאוד ברצינות, וזה מצחיק, כי התוצאה בסוף בדרך כלל נראית ככה. אבל ב-Dilbert Future דווקא יש כמה תובנות ותמות מעניינות. אחת מהן היא שהעתיד לא יראה כמו סטאר טרק, כי אם ימציאו הולודק אז סקוט אדמס לא יעזוב אותו לעולם ויצטרכו לשלוח פעם בשבוע מישהו לעשות שם ספונג’ה.

תמה נוספת בספר של אדמס, היא הפיכתו של העולם למורכב יותר, ואיך מתמודדים עם זה. אחד הכיוונים שאדמס הציע, הוא העלייה בחשיבותו של הסוכן. הסוכנים הם מומחים לתחום מסויים – לדעתי בספר  הוא מציע את זה כדרך להתמודדות עם המורכבות של תוכניות נוסע מתמיד שונות, אבל זה יכול להיות כל דבר. הם מומחים לדבר, ויודעים “לטפל לך” בזה לשביעות רצונך. אתה לא צריך להתעסק בדברים המסובכים. הם ה-GUI אה-לה-אפל של המציאות, אם תרצו. חשבתי על סקוט אדמס שוב, בעקבות ההתפלפלויות שלי עם ג’וני בנושאי התוכן (האם הוא מת, האם הוא ג’אנק?) אני חושב שייתכן שזה הכיוון שאליו צועדת העיתונות.

מצד אחד לייצר תוכן זה דבר קשה ולא רווחי. מצד שני, אנחנו מוצפים בכל כך הרבה תוכן, שאין לנו את קצה היכולת להתחיל לסנן מתוכו, במיוחד כשגם יצרני תוכן טובים עושים לפעמים תוכן רע. בעיה. אז מה עושים? יכול להיות שאחד היעודים או גלגולים של עיתונות, היא להפוך לסוכן אינטיליגנטי, שידע להביא תוכן מכל העולם, אבל רק תוכן שעומד בקריטריון מסויים. בקיצור, אנשים יעשו מנוי לא על מי שמייצר להם את התוכן (כפי שקורה היום בעיתון יומי), אלא במי שבוחר להם את התוכן. על עורך מקצועי, חיצוני.

הדאגה של נובואיש על כך שלא ישאר לו מה לקורא בגלל שבמוסף הארץ כבר יש ראיונות עם סלבריטאים היא שיקוף מעולה של הבעיה שמכתיבה את הצורך בפתרון הזה. ישראל כל כך קטנה, שמספיק שספק תוכן אחד”מתקלקל”, וכבר מתחיל להיות איום על דיאטת התוכן שלי. אבל ברגע שמגדילים את המקורות לאינסוף של הרשת, ויש לך עורך שאתה סומך עליו (כי אתה משלם לו ישירות, וכי אם לא תאהב אותו תלך לאחר שיספק את הצרכים שלך יותר), אז הסיכוי שתשאר רק עם חתולים חמודים מהאינטרנט וראיונות עם בריטני ספירס, נמוך מאוד.

זה לא שאין היום אגרגטורים ורססים. יש. אבל היום רוב הטכנולוגיה בנוייה על לתת לך, הקורא, את הכוח להגדיר את הקריטריונים שעל פיהם המידע יגיע אלייך. העניין הוא, שאנשים לא רוצים לבחור בעצמם. בגלל זה כמעט אף אחד לא נכנס לחנות של עתידה בשינקין, שם אפשר לרקוח בשמים בהזמנה אישית, אלא כולם קונים הוגו בוס בסופרפארם ממול. אנשים רוצים שיהיה להם סוכני תוכן  עם “טעם טוב”, שיביאו להם מוצר מוגמר, בשפה שלהם (וכן, יתרגמו בדרך מגרמנית או טגאלו אם צריך), בגודל סביר (לא רשימת פידים אינסופית, שאם הם מפספסים יומיים קריאה הלך עליהם) לצריכה יומית, מכל טוב האינטרנט. זו הסיבה שאנשים ממשיכים להאזין לרדיו (אתרי, אינטרנטי) גם כשיש להם את כל השירים בעולם בקצות האצבעות.

11 מחשבות על “סטאר טרק, תוכניות נוסע מתמיד ובושם בהזמנה אישית

  1. אין ספק שסינון ואגרגציה הם הסוגיות החשובות של העתיד הקרוב.
    אני תוהה האם נסכים לשחרר את השליטה על המקורות לטובת מסנן שכזה. האם תסמוך עליו שבאמת לא יפספס דברים שחשובים לך. אבל אולי בשלב מסויים פשוט לא תהיה ברירה יותר כי באמת אי אפשר יהיה להתמודד עם העומס (כבר היום זה כמעט בלתי אפשרי).

  2. אכמו הגיב:

    זה גם הולך יד ביד בכיוון הסביר שאליו מתקדמות זכויות היוצרים. ככל שהרשת גדלה ומתבלגנת קשה יותר לשלוט על זכויות יוצרים של פריט יחיד, אבל מצד שני אני גם צריכה להקדיש יותר זמן לאיתור הפריטים שמעניינים אותי ובאיכות מספקת (שלא לדבר על כך שהרבה צרכנים נוכחיים של תכנים פיראטיים כן היו מוכנים לשלם כסף אם היה להם ערוץ נוח, איכותי ובתשלום סביר לצרוך אותם). יצרני תוכן חכמים יפסיקו לרדוף אחרי משתמשים, ובמקום זה ידאגו לחזר אחרי סוכנים טובים שיהוו מסלול לגביית תשלום סבירה על זכויות יוצרים של תכנים. זה ישתלם לכל הצדדים – יצרני התוכן יקבלו תשלום שוטף, הסוכנים הטובים יזכו בקהל קבוע והצרכנים יקבלו בתשלום סביר ערוץ חוקי ונוח של התכנים המעניינים אותם באיכות טובה (אני מניחה שחלק מיצרני התוכן ישמשו גם כסוכנים, אבל הרעיון הוא אותו רעיון).

  3. איפשהו בשנת 2003 או משהו באזור, הייתי בכנס בגרמניה בנושאי תקשורת. אחד הדיונים עסק באינטרנט ובהשפעה הצפויה שלו על כלי התקשורת הממוסדים. מכיוון שאני הייתי הכי צעיר שם וגם היחיד שהיה מעורב בכלי תקשורת "אלטרנטיבי" (האייל הקורא), אני גם הייתי היחיד שלא זלזל בחשיבות של תוכן הגולשים וביכולת שלו לשנות את דפוסי ההתנהגות של העיתונות הממסדית.
    מה שטענתי אז הוא שהיתרון העיקרי של מערכת עיתון על פני בלוגר הוא ביכולת לאמת דיווחים ולרכז אותם – במקום שאני אצטרך לקפוץ בין כמה מקורות ולנסות להצליב נתונים, העיתון יעשה את העבודה הזו עבורי, ירכז את הכל במקום אחד ואני אוכל לדעת שמה שאני קורא הוא אמין. אני אוכל, כמובן, לרפד את זה בעוד מקורות עצמאיים, אבל עבודתו של העיתון, מבחינתי, תהיה לעשות את העבודה הזו עבורי.

    שזה די דומה למה שאתה אומר. לצערי, עם זאת, המציאות הלכה בכיוון אחר. העיתונים דווקא הולכים וזונחים ערכים עיתונאיים כמו וידוא עובדות, ובו בזמן ממשיכים להתעלם ממקורות אלטרנטיביים עד כמה שאפשר (מה אפשר לצפות כבר – אפילו אחד לשני הם לא נותנים קרדיט, אז לסתם איזה שמנדריק עם מקלדת?). כבר כתבו על זה הרבה לפני – הסיבה שהתקשורת הממוסדת נמצאת בקריסה רבתי היא שהם מסרבים להשתנות ולהתאים את עצמם למציאות החדשה.

  4. כמו שכתב אמיתי: *אני* אשמח שיהיו חתולים בתמהיל שלי, אבל גם שהוא יהיה גלובאלי, אקטואלי, אקטיביסטי, עם קצת ציצים פה ושם, מצחיק וכו'.
    השלב הבא זה ליצור את השוק שבו עורכים מציעים לי את סחורתם, ואני בוחר, קצת בדומה למה שמגזינים עושים היום…

  5. ואם כבר עתידות של בזוקה, אני רוצה עורך מותאם אישית, משהו שלומד את העדפות שלי ומאכיל אותי בדיוק במה שבישלתי – פנדורה לתוכן כתוב, רק שעובד ולא מתנוון תמיד לCrosby, Stills Nash and Young.

    אגב, בנישות מקצועיות הבלוגרים עושים בדיוק את זה כבר עכשיו: הפנייה למאמרים טובים (גרועים) מהעיתונות הממוסדת יחד עם ניתוח ופרשנות. (מה שמחזיר את השאלה – איך נדאג שספק התוכן הגלומי לא יעלם.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s