בסטרט-אפ, הנתונים חשובים. הם חשובים כמצפן פנימי לאילו פעולות צריך לעשות, אבל הם חשובים גם ככרטיס הביקור שלך למשקיעים. שלום, להלן הביצועים שלי: הנה כמות המשתמשים, ככה נראית ה-engagement שלנו, ככה ה-retention, הנה ה-cac. משקיעים, במיוחד בהתחלה, מסתכלים על הצוות, ועל החזון, וכו׳, אבל בשלב מסויים, גם המספרים מדברים. ולפעמים המספרים טובים, אבל בדרך כלל כדי להגיע למספרים טובים צריך לעבור קודם במספרים לא טובים, או לא טובים מספיק. ולפעמים רוצה הגורל שאתה בדיוק בשלב הזה של עדיין-לא-הגעתי-למספרים-הטובים, ובדיוק זה השלב שבו אתה מגייס כסף וכולם שאולים אותך על איך הביצועים וכו׳. כשזו החברה שלך, הסטרט אפ שלך, שיש בו אנשים שאתה אחראי לפרנסה שלהם, אז זה לא תרגיל אקדמי, זה אישי.

רצה הגורל והפיד שלי, מדי פעם, מנוקד בפוסטים, שכדי לא להעליב את חברי מהימין, פשוט אקרא להם ״טראמפיסטים״. לא מדובר, כמעט אף פעם, במשהו שכתבו או אפילו שיתפו חברים אמיתיים שלי, אלא אדוות שמגיעות אלי בכל מני דרכים. וזה מעניין לראות איך האישיוז האמיתיים שיש לנו כאן, הוויכוח על מה ההתנהלות הכלכלית הנכונה כדי ליצור מדינת מופת, או מה אנחנו צריכים לעשות עם כמה מיליוני הפלסטינים שנמצאים תחת שליטתנו או שלא, וכו׳ וכו׳, איך לפוסטים הטראמפיסטים אין שום עניין בלדבר על זה. הם רוצים לתת לילדים משהו לשחק איתו, אז זה הכל הדיפ סטייט ובעת האחרונה, בצעד שיובא היישר מאמריקה, הכחשת שינוי אקלים. אני מודע לכך שבהחלט ייתכן שאילו זרמים שתמיד היו שם בעבר, אבל עכשיו מגיעים אלי, או שפשוט עכשיו שמתי לב אליהם, ואם אסיט את מבטי זה לא יפריע לי יותר. העניין עם הכחשת האקלים, היא שזה המקום שבו למתנגדי המדע יש הכי הרבה כוח פוליטי, מכל ספקטרום האנטי מדע. יכול להיות שזה בגלל שזה בגלל שהוא האמונה האנטי-מדעית שהכי קשורה לכסף. זה נכון שלתעשיית התרופות האלטרנטיבית יש איזשהו אינטרס כלכלי במלחמה בחיסונים, ושיש cottage industry קטנטן סביב flat earth, אבל כל זה מתגמד לעומת הטריליונים שעומדים מאחורי דלקים מבוססים מאובנים ותעשיה מזהמת וכו׳. ולמי שרוצה לקפוץ עם ״תעשיית האנרגיה הירוקה/שינוי האקלים״, אז נו באמת.

מה שמעניין הוא שהדינמיקה הבסיסית של הרטוריקה של מתנגדי שינוי אקלים דומה להפליא לכל שאר מתנגדי המדע. המון ממנה מגיע מחוסר הבנה של איך מדע עובד, של איך לקרוא מחקרים (היה פוסט אחד שבו מכחיש אקלים הביא מאמר שבגדול סתר את כל מה שהוא אומר, והתעקש שקרא אותו ושהמאמר עושה בדיוק להיפך, ולקח איזה שלושים פוסטים להסביר לו איך הוא קרא אותו לא נכון ועדיין בסוף הוא לא השתכנע). אבל הרוב נובע מאג׳נדה שנקבעה, שמחפשת את הנתונים שיתקפו אותה.

יש בי מקום שממש מבין את כל מכחישי האקלים הללו. כי בתקופות הקשות, השחתתי המון שעות בלשבת על הנתונים של ג׳ימיני, ולנסות לייצר מהם נראטיב טוב. לחתוך את הביצועים שלנו כך שבשבוע מסויים, בזווית מסווית, בניכוי הערבים והחרדים, פתאום יש לנו ביצועים יוצאי דופן. הרצון לייצר אמת שמתאימה לאג׳נדה שלי, לעשות צ׳רי פיקינג ככה שהדבר שאני יודע שהוא האמת ישתקף בדאטה אמיתי אשכרה והנה תראו איזה יופי של ביצועים. כל יזם שיספר לכם שהוא מעולם לא השתעשע בדבר הזה, הוא שקרן. מה שמבדיל בין יזמים הגונים ושרלטנים, הוא קודם כל המודעות למה שהם עושים, ואז הבחירה מה לעשות עם התוצאות. חלק מהשרלטנים, דרך אגב, הם ציניים ויודעים שהם מבלפים או עושים מניפולציות, אבל חלק לא מבוטל, אני חושב, מאמין לסיפור של עצמו מהרגע שיצר אותו. זה מה שגורם לאנשים אחרים להאמין להם גם.

חלק מהאנשים מדמיינים את התקדמות המדע בתור מין חץ כזה, שטס קדימה בקו יישר. אבל במציאות, ההתקדמות של מדע היא כמו לנסות ללכת מקצה אחד של גינה לקצה השני, נגיד מרחק של 500 מטר, עם חבורה של ילדים בני שלוש וחצי. אם תסתכלו על כל הסיפור ב-time lapse שמצמצם את השעתיים וחצי שזה לוקח לכמה דקות, תראו בסופו של דבר שהדבוקה הזו הצליחה לעבור מנקודה אלף לנקודה ב׳. אבל מה שקרה שם זה שבעצם היו שם המון ילדים שאולי הלכו בכיוון הכללי של היעד, אבל גם שוטטו לשם ולכאן והלכו אחורה וקדימה ובמעגלים ובזיגזג. סוג של נחיל חיפושיות עם, בסופו של דבר,  וקטור. ככה עובד מדע. יש המון מאמרים, שחוקרים משהו, שבסופו של דבר מתרכבים לווקטור אחד שנקרא ״ההבנה הכי טובה של המציאות שיש לנו כרגע״, אבל בדרך, האסופה הזו רוטטת לכל מני כיוונים, כך שאפשר, בתום לב או בפחות תום לב, למצוא מאמר אחד או ציטוט אחד, שהולך לכיוון שאתה רוצה שהוא ילך, ולהביא אותו בתור התורה עצמה, יד ראשונה מחוקר אמיתי.

זאב, השותף שלי בגי׳מיני, הוא חשדניסט בלתי נלאה מטבעו. ורצה הגורל והוא נפל עלי, אופטימיסט בלתי נלאה, שמתלהב מדברים ורוצה שהם יהיו כמו שאני מדמיין. חלק לא מבוטל מהעבודה שלנו ביחד היא ״אני מביא רעיון וזאב מאתגר אותו עד זוב דם״. השותפות עם זאב מכריחה אותי, כמעט כל יום, להתמודד עם ההטיות שלי, עם הפיתוי ליפות את המציאות לטובת משאלות לב. זה יוצר לא מעט חיכוך, שזו דרך יפה להגיד שברגעים האלה אני די שונא אותו, אבל זה הופך אותנו לחברה יותר טובה, ואותי ליזם יותר טוב. לא מעט פעמים, דרך אגב, אני מצליח לשכנע אותו. כי באמת יש לי דאטה שיתמוך ברעיון שלי, או כי זה רעיון כל כך ברור וטוב שצריך לעשות אותו, או פעם אחת כי איימתי לשרוף לו את האף. ברגעים האלה שאני שונא את זאב, אני כל כך מבין לליבם של כל אותם מכחישי אקלים. ההבדל הוא שבחלק לא מבוטל מהמקרים, מרוט ושרוט, אני לבסוף משנה את דעתי. אני משתכנע שהרעיון שלי לא טוב, או לא מבוסס מספיק כדי לפעול על פיו. ״שיניתי את דעתי״, זה צירוף מילים שאני מרגיש שלא נשמע מספיק, בטח על דברים שאנחנו מרגישים רגשות חזקים כלפיהם.

***בקשה מנומסת***

אני מנסה ש״קורות ממלכת עילם״ יהיה פיסת העולם הקטנה והעצמאית שלי באינטרנט. אם אהבתם את מה שקראתם, אשמח אם תרשמו לעדכונים במייל (בפינה השמאלית העליונה אם אתם על המחשב או בתחתית המסך אם אתם בנייד יש כפתור) וגם תשתפו חברים, כי קוראים זה האנרגיה של הכותבים, וכי עצמאות זה אומר גם בלי פייסבוק. תודה!