1. אנחנו בקראלה. הם קוראים למדינה שלהם "God's own country". אם הדבר נכון, אלוהים שכח לקנות מזגן.
2. קוצ'ין יפה. מרגישים את ההשפעה הפורטוגלית, ואנחנו נהנים מאוד. אבל בכל זאת, מתגנבת לה תחושה קלה שעובדים עלי. אף אחד מהדברים שהזהירו אותי או, הבטיחו לי לגבי הודו לא התממש עדיין. אין כאן פרות ברחובות, לא ראיתי גדודי קבצנים גידמים פיסחים עיוורים מצורעים, ולא נתקלנו ביותר מישראלי אחד מלבדנו, ולא חטפתי שום שלשלול למרות שאכלתי כבר עוף ודגים. יש כאן בלאגן וג'יפה אבל לא מעבר לסטנדרטים של וויאטנם או הפיליפינים, ולמרות שאני בהודו כבר כמעט ארבעה ימים, לא ראיתי אפילו רובוטריק אחד לרפואה. הודו גם לא ממש זולה בצורה מחפירה. יכול להיות שזה חמש שנות הקדמה ההודית שעברו מאז שרוב חברי חזרו מהטיול, או יכול להיות שאני פראייר או סתם מאוד מאוד מפונק, אבל את רוב הארוחות אנחנו גומרים כאן בכ-600-700 רופי. נכון שזה 50 שקל לזוג לארוחה מלאה וטעימה מאוד אבל זה עדיין לא סיפורי האגדה ששמעתי.
3. הם כן צופרים כאן המון.
4. זה התחיל בחוט. מעין חוט קשירה כזה, לא מאוד עבה, שנכרך סביב המותניים שלי. בהתחלה חשבתי שזה מעין חוט מדידה. משהו שיעזור למעסה האירוודי להבין, על פי רוחבי, כמה שמן צריך או משהו כזה. רק כשהוא קשר אותו מסביבי, הורה לי להוריד את התחתונים, וחיבר אליו פיסת בד צרה שנקשרה מקדימה ומאחורה הבנתי שאני לא בקנזס. אם היה בי איזשהו משהו הומוסקסואלי חבוי, השעה שביליתי בעירום 99.5% מלא בעוד שני גברים הודים גדולים ומשופמים שופכים עלי כמויות עצומות של שמן ומשפשפים אותי במרץ, היתה ההזדמנות שבה הוא היה אמור… להרים את ראשו. אם אי פעם היה לי ספק: גברים לא עושים לי את זה.
5. למי שתהה מה עושה בימים אלה קפטן Lechuck האיום, אני חייב לדווח בעצב שרוח הרפאים שהיתה מטילה את אימתה הפיראטית על כל אי הקופים, רוקדת היום קתאקאלי במופעים לתיירים בקוצ'ין. Sic Transit.