פיזיקאי הסביר לי פעם שהכי הרבה אנרגיה מושקעת במעבר פאזה, ממוצק לנוזל, או מנוזל לגז. ונזכרתי שאנשים ששרים כשהם לא צריכים לוחצים על כפתור סודי שמעלה לי דמעות בעיניים. זה יכול להיות אוהדי ליברפול ששרים את you'll never walk alone בסוף fearless של פינק פלויד, כאדם אחד חורך גרון, וזה יכול להיות גם הסצינה הזו במגנוליה, סרט שהוא בכלל לא מיוזיקל, שבו, ממש בנקודת המשבר של הסרט, כל הדמויות פוצחות בשיר. ועשרים שנה כמעט אחרי שראיתי אותו בקולנוע עמל בכפר סבא, עם גג שרועם מגשם חזק או ברד (אילו רק ידעתי כמה זה הולם בזמן הצפייה), הסצינה הזו עדיין מרגשת אותי.