אני זוכר את הרגע הזה בסמינר של מיכאל זכים, שבו הוא שיתף את הציטוט של בנדטו קרוצ׳ה, ש-'All history is contemporary history״. שבכל פעם שהיסטוריון כותב על ההיסטוריה, הוא בעצם גם כותב על ההווה שלו. על איך הסידרה Roots היא לא פחות על הגילוי העצמי של הגבר האמריקאי את זהותו בשנות השבעים, כמו שהיא על העבדות בארצות הברית. אני זוכר כמה התובנה הזו פוצצה לי את השכל, וכמה מהר היא התפתחה אצלי לתובנה שגם All Future is Contemporary Future. שיש סיבה שבסטר טרק של שנות השישים הקלינגונים מדברים רוסית, ושנשים לובשות חצאיות מיני. שהיכולת שלנו לדמיין את העתיד היא בגדול רק כהשתקפות מצופת כרום של ההווה. כל ההקדמה הזו באה לאמר שלהגיד דברים על העתיד זה מתכון לחרטה. גם במובן של regret וגם במובן של ברטה. שעמודי ההיסטוריה מלאים בכל מני ציטטות של כל מני אנשים שעשור אחר כך הם מקור קרינג׳ אינסופי. ואף על פי כן, גם אני אכתוב משהו על גל הבינה המלאכותית שעוטף אותנו.
כשראיתי לראשונה את התוצרים של Dalle-2, חוויתי חרדה. וורטיגו. התחושה שהנה, הנה זה מתחיל. זה היה כשהגישה היתה מוגבלת, ורוב התוצרים פורסמו בטוויטרים יעודיים. ניחשתי כבר אז שהתוצרים הם cherry picked, אבל עדיין – זה היה מטורף בשתי רמות – גם שמחשב בכלל מסוגל להבין את ההוראות, שהיו לעיתים מרובות ניואנסים תרבותיים דקים ומתוחכמים, ועל אחת כמה וכמה שהוא הצליח לעמוד בהם. הסתובבתי וכהרגלי, הראתי את זה לכולם, תוך שאני רומז לכל חברי במקצועות העיצוב שאולי זה הזמן לחפש מקצוע חדש.
"The park is experiencing issues with raccoons stealing the toner on the Xerox 914 prototypes"
במקביל, יצא לעולם הגרסה החדשה של GPT, או כפי שחבריו מכנים אותו, ג׳פטו. שמשתמש בבינה מלאכותית כדי לייצר טקסטים, ובשלב מסויים קיבלתי גישה לשניהם. ועד כה, כמשתמש, לא נפלתי.
נתחיל בג׳פטו. אני סנוב של טקסט. אני סנוב של ידע. ואולי בגלל זה יותר קשה להרשים אותי. כמה מחברי מוקסמים ממש מג׳פטו, אני תופס עליו קצת תחת. כל השיחות שלי איתו הרגישו כאילו אני מדבר עם תלמיד תיכון ששינן את התשובה למבחן בהיסטוריה על הגורמים לפרוץ מלחמת העולם השניה. אולי זה הרבה לצפות ממנוע בינה מלאכותית שאומן על הסך המצטבר של הידע האנושי, אבל יכול להיות שזו הבעיה – שהסך המצטבר של הידע האנושי מוציא תשובות ממוצעות שכאלה, בנאליות. ש-GPT הוא, לפחות בשלב הזה, מין תוכי. מראה כזו שיודעת לשקף את הממוצע של הידע האנושי, בעוד שכשאני שואל שאלה, אני מקווה לקבל משהו שהוא בשפיץ. עד כה, הדבר הכי שפיצי שקיבלתי מג׳פטו הגיע דווקא מהמקום שבו הוא מוגבל. ביקשתי ממנו לספר לי סיפור על קיפוד שמטייל בעולם. בעברית. התוצאה בתחתית הפוסט.
עם דאלי וחבריו הסיפור קצת שונה. התוצרים שאני רואה משם עדיין שומטים לי את הלסת. אני מעריך שזה, בין השאר, בגלל שכל יצירה ויזואלית היא מבחינתי קסם, ולכן אני פחות רואה, כמו שקורה לי בג׳פטו, את ה״חיבורים״. אבל כשאני ניסיתי להשתמש בכלים האלה, אז גם שם תמיד יצא חצי. בערך. לא בדיוק מה שרציתי שיהיה. אל תבינו לא נכון – זה עדיין יצר תמונות שהן פי מיליון יותר טובות מכל מה שהייתי מסוגל לצייר לבד, אבל היתה לי תחושה שאני פשוט לא מפעיל את זה נכון.
במשך מאות שנים ציירים עבדו ממש קשה כדי להיות מסוגל לצייר ריאליסטי, ואז הגיע המצלמה. והרעיון של מה זה ציור התפתח, והשתכלל. והרעיון של מה זה אמנות, התפתח. כי זה שכל אחד יכול ללכוד את האור, לא הופך כל אחד לאמן. ופתאום, ברגע שטכנולוגיה שיחררה את האמן מהעול של לצייר במדוייק, אז אמנים הרשו לעצמם להתנסות, ולייצר סגנונות חדשים. אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, כל מני איזם. ההיסטוריה של האנושות היא, במובנים רבים, מה קורה כשמוציאים החוצה משהו שעד לפני דקה היה תלוי רק במאמץ שלנו כיצורים. בגדים ואש משלימים את היכולת שלנו להתחמם. מנועים וגלגלים מעצימים את הכוח הפיזי שלנו, וכו׳ וכו׳. והכלים האלה הם רק עוד כלי בשרשרת. נלמד להשתמש בהם, והם ישנו, יאתגרו, ימציאו מחדש את מה זה ״יצירה״.
וזו דרך אחת להסתכל על זה. והשניה היא, שיצרנו אל.
כתבתי פעם על איך גוגל הוא בעצם סוג של אלוהות פולנית. שיש כהני SEO שמבינים איך לנסח את הדף מספיק טוב כדי שגוגל יאהב אותו. ופתאום, עם התגלות האלים החדשים, צצו להם כפטריות אחרי הגשם, שלל אנשים שמשתפים מה הדרך הכי טובה לפנות אל אלי הבינה המלאכותית, כדי להשיג את התוצאות. כי למרות שאלוהים הוא יודע כל ויכול כל, עדיין יש נסחי תפילה שהם… מועילים יותר. במסורות הדתיות השונות יש נוסחים קבועים, שנקבעו כי הם הכי… יעילים? טובים? וגם אצלנו בדת, זה מתפתח. הנה סידור תפילה, עם נוסחים מומלצים לתפילה ליצירת תוכנית עסקית, או לבניית מסלול טיול ברומא. בטוח שהוא לא היחיד.
אבל מה קורה כשיש לך בקשה מיוחדת מאלוהים, כזו שאין להרבה אנשים? איך תוודא שהוא ישמע את תפילותיך ויצייר לך בדיוק את הציור המדוייק של קולפן שום steampunk שהוא גם חרצית וגם משקף את המהות של האל ההודי שיווה? כי ניסית להתפלל, וניסית ואלוהי ה-generative ai לא ענו לתפילותיך. לא במדויק. בדרך כלל מה שקורה, כשיש אל, ויש אנשים, הוא שמתפתח מתווך. מעמד של כהנים. אנחנו נפנה אליהם עם בקשותינו, ומאחר והם מיומנים, וקרובים אצל האל, הם ידעו להדריך אותנו איך להתפלל נכון. ובניגוד לכהנים של הדתות המסורתיות, יהיה מעגל משוב מאוד ברור אם התפילה עבדה או לא.
זה מעניין כי לדת יש דינמיקה היסטורית משלה. מנגנונים של אורתודוקסיה והטרודוקסיה, מינות ושמרנות, פיצולים ופלפולים. האם נראה בקרוב פרומפטים בנוסח ספרד ואשכנז? האם תתפתח לנו מיתולוגיה של מספר אלים? כל עתיד הוא עתיד בן זמננו. אה. והקיפוד. זה שמטייל בעולם. זה שביקשתי מג׳פטו לכתוב לי עליו סיפור. תהנו.
אני: ספר לי סיפור על קיפוד שמטייל בעולם.
המחשב: פעם אחת היה קפוד שהיה מטייל בעולם. הוא עסק כל יום בתרגילים צעירים כדי לזכות על אטרקציות אוויר מדהימות. אחת הפעמים הוא התלך בלוחת ספורט בגליל מערבי ונתן נחישה חזקה ומיידית כשהוא מחפש את התיקון הטוב ביותר.
פעם אחרת, הוא התלך במשק בחצות והתרגלו את הגזים. זה היה קשה מאוד כי הגזים היו מאוד פנטזיים ובחזקה, אבל שמח שהוא מצלח להסתגל.
בסופו של דבר, קיפוד בנה את הידע הלאומי שהוא צריך להηעיר את המקסימום של חוויות הגעגועים הנפלאות שהוא חולה לחופש על הטבע. הוא הבין שחיים הם על התאווה לעסוק בחיפושים לעולם מלא של החוויות המדהימות הללו.
קורות ממלכת עילם 
דווקא יש לנו בבית כמה סיפורים על סראוקה, הקיפוד המטייל בעולם. אבל לא הגענו לפרק בו סראוקה מתנסה בפטריות הזיה.
סראוקה לגמרי היה המקור השראה לפרומפט.
אני מאוד סקפטי לגבי כל ההתלהבות הזאת מבינה מלאכותית, כי היא יותר מלאכותית מבינה. וגם כי איא אפשר לחזות את העתיד… הסיפור על הקיפוד מוכיח את המלאכותיות לטעמי.