כוס אמק החתול הקיא בארבע בבוקר ואז ראיתי את תוצאות האמת

החתול, כמאמר הכותרת, הקיא בקולניות על הפרקט החדש שלנו בארבע בבוקר. אז מה, שלא ננקה? הפרקט יפגם. ואם כבר קמנו, לא נציץ בתוצאות האמת? ואם כבר הצצנו, איך נחזור לישון.

מעולם לא חוויתי אכזבה ממערכת בחירות כמו מזו. וזה אומר המון. זה אומר המון על הכוח של האינטרנט לטעת בך תקווה, בעיקר על איך היא מגבירה, או מנכיחה, את הגטו התרבותי שבו אני חי. מבחינת 99.999 אחוז מחברי, העובדה שביבי הוא נורא באופן כללי וממש איום ונורא בזמן האחרון היא עובדה כמו כוח המשיכה. אפילו אנשים שחשדתי בהם שעשויים להצביע לביבי התבררו גם אם לא כשמאלנים, כרוצים שינוי. אנד ייט.

בנשימה שניה, האכזבה העמוקה ביותר מהבחירות האלה היא אפילו לא שלא החלפנו שלטון. חזרתי מלונדון לפני שלושה שבועות (יש פוסט לונדון שלם שמכה בטיוטות…), וקרה דבר מוזר – בכמעט כל פרמטר, בהשוואה לתל אביב, תל אביב לקחה. וכך מצאתי את עצמי, כמו איה ב״ניו יורק vs יחזקאל״

של שלומי שבן מתלונן שמה שמפריע לי כאן באמת, מה שגורם לי לרצות למצוא לי בית אחר, זו האלימות המילולית.  התקווה הגדולה שלי מהבחירות האלה היתה לא ששלוש שנים מהיום מחיר הדירות ירד למחירי רצפה או שיהיה שלום. אלא שתופעות כמו ״הצל״ או, אפילו לא צריך ללכת כל כך רחוק, סתם יום של שמאלנית בפייסבוק, יהיו תופעות שוליים מוקצות, ולא משהו שגם אם מדי פעם מפלבלים עליו עיניים בשביל מס שפתיים ומול המצלמות, מתובלן בלגיטימיות. וזה לא הולך להשתנות. אם בתחילת הערב, כשהתוצאות הראו תיקו, עוד חשבתי שלפחות את ההישג הזה קיבלנו, אז לא.

העם הוכיח שמה שמניע אותו זה שנאה ופחד. אני לא מכיר, סליחה, אני לא יכול להעלות על דעתי, אנשים שמצביעים לנתניהו מאהבת מרדכי. ועשר המנדטים שנוספו לו השבוע, מגיעים כולם, כולם מפחד ושנאה. כי זה מה שהוא זרע בשבוע האחרון, והנה הוא קוצר את הפירות. וזה, יותר מכל דבר, שובר לי את הלב.

ב-AA ותוכניות גמילה שכאלה יש מושג שנקרא Rock Bottom. המקום הנמוך ביותר שאפשר להזרק אליו. לטענתם, עד שלא התרסקת לשם, אין שום סיכוי לתהליך גמילה. יwyatt-coverשראל ככל הנראה לא הגיע עדיין ל-rock bottom שלה. יש בי מקום כועס ונקמני. המקום הזה נזכר ב״עריצה היא הלבנה״, הספר שאני הכי אוהב של היינליין ואולי שאני הכי אוהב בכלל. ב״עריצה״, הם מנסים לעשות מהפכה במושבת העונשין שנמצאת בירח. הנסיון הזה כולל הרבה דברים, אבל בשבלב מסויים הם מנסים לעשות לכולם רע. שיהיה לאנשים רע. כי כשלאנשים רע, הם רוצים לשנות את מצבם. המקום הנקמני והכועס שבי, רוצה לקרוא לכם להפסיק לתת לצדקה. לא לתרום לרעבים, לא לגייס תרומות, לא לבנות אגפים חדשים בבתי חולים. שהעם יקבל בדיוק את מה שמגיע לו. לזרז את הרוק בוטום. אבל אז מקום אחר שבי נושם נשימה עמוקה, ורואה את השחר שזורח לי מהמרפסת, ואת הציפורים המצייצות. ואת הילד המדהים שלי ישן במיטה ליד ליאת. ואני משנן לעצמי, שוב ושוב, ששנאה לא מנצחים בשנאה. שהחיים חזקים מהכל. שעוד לא אבדה תקוותנו. שבסוף, בסוף, ננצח.

3 מחשבות על “כוס אמק החתול הקיא בארבע בבוקר ואז ראיתי את תוצאות האמת

  1. לגמרי אתך בזה שהגאולה טמונה באהבה. כל מי שפגשתי ביום שאחרי השתתף בצערי על התוצאות, אבל האמת היא שלא הצטערתי באופן מיוחד כי לא נראה לי שהיו מסביב הבטחות אמיתיות לשינוי.

    אני דווקא חשבתי ש"לא לתת" זה רעיון נורא מצחיק, לא נראה לי שאנשים התכוונו לזה ברצינות. הרי את רוב מדיניות הימין אפשר תכלס לסכם במלים "לא לתת".

    וגם – בתוך קהות החושים שמאפיינת את ישראל והטירוף המוחלט במזרח התיכון, איך נזהה את התחתית כשנגיע אליה? כשאצל השכנים כורתים ראשים, מי בכלל יכול להגיד מה זה תחתית? ועוד יותר כשמביאים בחשבון שהרבה אנשים כבר מזמן בתחתית, אבל למי אכפת מהם. אין להם קול ולא השפעה. תל אביב מדהימה, אבל המחיר כבד מדי בשבילי (לא רק כלכלית).

  2. orentsur הגיב:

    אני מאלה שהיו מצביעים לביבי (אם הייתי בארץ) – לא מאהבת מרדכי אלא כי אני חושב שהוא המועמד הפחות גרוע.

    ואת עריצה אני אוהב בגלל שמלמדים את המחשב להבים בדיחות. אז עוד לא ידעתי שקוראים לזה supervised machine learning, אבל הבדיחה הקטנה הזו קבעה לי את הקריירה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s