לפני יותר מעשור הוזמנתי להשתתף ב״כינרנט״, האי-כנס של יוסי ורדי. למי שלא מכיר את חוקי הפורמט, כל שנה מתלקטים להם אסופה של טכנולוגים, יזמים, אמנים ובאופן כללי אנשים מעניינים, לסוף שבוע שבו אין לו״ז מתוכנן ועושים… דברים. סדנאות, הרצאות, בישולים. כינרנט התחיל כעשור לפני שהוזמנתי, ונורא נורא רציתי להיות מוזמן המון זמן אבל התביישתי ואיכשהו לא יצא. לכן כשהוזמנתי, התרגשתי עד מאוד, והחלטתי שאני אעשה את כל הדברים. התנדבתי לכל הפעילויות והכנתי הרצאה מושקעת עם מצגת שבשלב מסויים נראתה כמו השרטוטים האלה שעושים אנשים פרנואידים עם קשר בין כל מני גופים לא קשורים (היו שם בין השאר מנזר השאולין, פאקטות אינטרנט, ושירות דואר רומי). וניסיתי לעשות תחרות לגבי העתיד.

טוב, תחרות זה אולי קצת גדול – ניסיתי לגרום לכולם לעצור ולחשוב על העתיד. העיסוק בתפיסה שלנו של העתיד הוא תחביב וותיק שלי. היתה תקופה שאפילו השתעשעתי עם הרעיון של לכתוב דוקטורט על ההיסטוריה של העתיד – איך דמיינו את העתיד בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה. לדמיין את העתיד הוא תחום מוזר כזה. היום יש כביכול הפרדה בין הפרקטיקה הספרותית (מד״ב), וה״מדעית״ – עתידנות. אבל שתיהן, במובנים מסויימים, מוגבלות על ידי התרבות שלנו. All history is contemporary history הוא משפט שאני אוהב לצטט, אבל גם All future is contemporary future. בשנות החמישים, כשאנשים דמיינו את העתיד הם דמיינו את ההווה הפרברי האמריקאי, רק שאת תפקיד האישה תמלא רובוטית, עם חצאית. אה, ייתכן ויש גם רובוטית עם חצאית במצגת של ההרצאה שלי.

אבל בכל זאת, ניסיתי לדמיין. יצרתי 4 גלויות, והדפסתי מעטפות שעליהן היה כתוב Que sera, sera. סיפור המסגרת היה כזה: אילו דברים ישארו בעולמנו כשעילם יהיה בן 20, 21. בחרתי בארבעה שבהם היו לי סימני שאלה, חלקם חזקים יותר וחלקם פחות. הכי הייתי בטוח לגבי רשיון נהיגה, או אי קיומו. הרעיון היה שאנשים יבחרו את מה שהם חושבים שישאר או לא, וישלשלו לתיבה הנכונה, וכך נוכל לקבל תמונה דמיון קולקטיבית של העתיד.

מלבד רשיון נהיגה, הדברים שחישבתי את קיצם לאחור היו המלחמה בסמים (תהיה אבל תדעך?), מקלדות (הן פה לנצח), וכוכבי קולנוע. האם בשנת 2033 יהיו עדיין כוכבי קולנוע? אני חייב להודות ששם הרגשתי שאני טיפה מגזים, אבל ברגע שראיתי את Dalle-2 וחבריו, פתאום קלטתי שיכול להיות שדווקא שם יהיה הבינגו. אני לא יודע אם לא יהיו כוכבי קולנוע ב-2032, או שהם יראו אחרת, אבל לפחות נחמד לראות שיש עוד אנשים שחושבים על זה.

***בקשה מנומסת***

אני מנסה ש״קורות ממלכת עילם״ יהיה פיסת העולם הקטנה והעצמאית שלי באינטרנט. כמו שכתבתי, אני משתדל להתרחק מפייסבוק ועוזריהם, אז אם אהבתם את מה שקראתם, אשמח אם תרשמו לעדכונים במייל (בפינה השמאלית העליונה אם אתם על המחשב או בתחתית המסך אם אתם בנייד יש כפתור) וגם תשתפו חברים, כי קוראים זה האנרגיה של הכותבים, וכי עצמאות זה אומר גם בלי פייסבוק. תודה!