הקראש שלי על יוסף ברודצקי התחיל, לדעתי, עם A song.

I wish you were here, dear,
I wish you were here.
I wish you sat on the sofa
and I sat near.
The handkerchief could be yours,
the tear could be mine, chin-bound.
Though it could be, of course,
the other way around.

היכולת של ברודצקי לספר סיפור, להיות בהיר, ולהעצים אותו עם המוזיקליות של השפה, הקצב שלה, החריזה, אני זוכר שקראתי עוד ועוד ממנו וחשבתי לעצמי ״כן, בשביל זה יש שירה.״. רונן סוניס השאיל לי (ומעולם לא קיבל בחזרה – סורי רונן!), את האנתולוגיה שלו, ומאז התאהבתי. אחד הדברים שאני אוהב במיוחד אצל ברודצקי, מלבד היכולת שלו ללהטט בשפה, היא העובדה שאני מבין לרוב מה קורה בשיר. יש שם רבדים וארמזים ומשחקים, אבל בגדול הנראטיב של השיר ברור לי. ואז נתקלתי ב-Seaward:

Darling, you think it's love, it's just a midnight journey.
Best are the dales and rivers removed by force,
as from the next compartment throttles "Oh, stop it, Bernie,"
yet the rhythm of those paroxysms is exactly yours.
Hook to the meat! Brush to the red-brick dentures,
alias cigars, smokeless like a driven nail!
Here the works are fewer than monkey wrenches,
and the phones are whining, dwarfed by to-no-avail.
Bark, then, with joy at Clancy, Fitzgibbon, Miller.
Dogs and block letters care how misfortune spells.
Still, you can tell yourself in the john by the spat-at mirror,
slamming the flush and emerging with clean lapels.
Only the liquid furniture cradles the dwindling figure.
Man shouldn't grow in size once he's been portrayed.
Look: what's been left behind is about as meager
as what remains ahead. Hence the horizon's blade.

עכשיו תהרגו אותי אם אני מבין על מה השיר הזה מדבר. כבר עשרים שנה אני מנסה להפוך בו, ואין לי ממש מושג, אבל ה-Rhythm of those paroxysms הפך אותו לחלק ממני.

לפני שבועיים, לעילם ולי היה סופ״ש בנים לבד, ובמסגרת השלמת חינוכו הכללי ובעקבות ה״פלאש״ החדש, החלטתי להראות לו את ״בטמן״ המקורי, של טים ברטון, מ-1989, שנתיים אחרי שברודצקי קיבל פרס נובל לספרות. כשהסרט יצא כשהייתי פחות או יותר בגיל של עילם, ולא צפיתי בו מאז, וטיפה חששתי כיצד הוא התבגר. האם מדובר ביצירת מופת שהשתמרה כזבוב בענבר? לא. האם עילם עף עליו? הו כן. באמצע הסרט, בסצינת אקשן במפעל הכימיקלים, עילם פתאום פלט ״איזה סרט מעולה ומותח ואמיתי!״ ספונטני. עכשיו, זה ממש מעניין. כי האפקטים והאקשן בסרט הזה הרבה יותר קרובים לבטמן של אדם ווסט, מאשר לסרטי אקשן של היום.

זה הרבה יותר אגרוף כבד ו״פאו!״, מאשר רצף-מכות-סלטות-עוד-מכות-לחלוט-אספרסו-ואז-לרוץ-על-הקירות-ולפוצץ-חצי-עיר, שהיום נחשב הסטנדרט בסרטי האקשן. העובדה שזה לא רק עבד על עילם, אלא שגם סחט ממנו את המילה ״אמיתי״, גרמה לי להיזכר בשורה באותו שיר לא מפוענח של ברודצקי:

Man shouldn't grow in size once he's been portrayed.

אותה איכות של שיפור, של שאיפה לטוב יותר ואופטימיזציה שהתפעלתי ממנה בפוסט הקודם שלי, היא זו שהביא אותנו לשם. למצב של אוכל סופר-דופר-טעים, של חטיפים סופר-מלוחים-חריפים-מתוקים מפוצצי מוח. למצב שבו bullet time הפך מהדבר החד פעמי שאומרים עליו וואו כשרואים אותו בסרט, למה שאנחנו מצפים לראות כשהגיבור מצחצח שיניים. אנחנו מתקהים. אבל בסופו של דבר אנחנו בני אדם. ליאת ואני עשינו צפיית נסיון ל-Goonies, לראות אם הוא מפחיד מדי לילדים שלנו (יש מצב). יש שם סצינה בהתחלה שבה מייקי מספר את הסיפור על Ene Eyed Willy, על ספינת האוצרות שלו, ועל איך רדפו אחריו והקרב הגדול שלו. זו סצינה מדהימה כי במקום שחזור ופלאשבאק עתיר אפקטים ו-cgi, אנחנו מקבלים שתים וחצי דקות של קלוז אפ על מייקי, שפשוט מספר לכולם סיפור, ואי אפשר להסיר מזה את העיניים. לא צריך הרבה כשאתה במאי טוב.

אני חושב הרבה על איך לחיות בעולם שלנו. איך לא לעבור את גודל האדם, למרות שאני חובב שיפורים ואופטימיזציה. אם האוכל שאני מבשל יהיה פחות טעים, אני אוכל פחות ממנו. אבל מה, לא נוסיף עוד רוזמרין וצנוברים לקציצות?
במסורות רבות יש את הנזירים. הם פורשים מהעולם, ועוסקים רק בעבודה רוחנית. אני לא שם. ריטריט מדי פעם זה חשוב, אבל אני, כפי שזה מכונה בבודהיזם, שייך לבעלי הבתים, והילדים אוהבים קציצות טעימות.

***בקשה מנומסת***

אני מנסה ש״קורות ממלכת עילם״ יהיה פיסת העולם הקטנה והעצמאית שלי באינטרנט. אני משתדל להתרחק מפייסבוק ועוזריהם, אז אם אהבתם את מה שקראתם, אשמח אם תרשמו לעדכונים במייל (בפינה השמאלית העליונה אם אתם על המחשב או בתחתית המסך אם אתם בנייד יש כפתור) וגם תשתפו חברים, כי קוראים זה האנרגיה של הכותבים, וכי עצמאות זה אומר גם בלי פייסבוק. תודה!

ג'יימס בונד, סוכן חשאי
לובש חליפה ועונד שעון אומגה
כמה משעמם לו.

יש לו רשיון להרוג,
אבל כמה זה כבר קורה?
במחלקה הראשונה של חברות התעופה
עוד לפני הקיצוצים
עדיין, הטיסות המרובות עוברות באותו קצב.

גם ג'יימס בונד עומד בתור בביקורת הדרכונים,
משקר שארז לבד.

בין גיחה לגיחה, בין מבצע למבצע,
בעצם רוב הזמן הוא בחדר המלון.
במדינה האקזוטית, מעטים הערוצים דוברי האנגלית.

ג'יימס בונד והשומר בחניון דומים.
שניהם הרי בעסקי הבטחון
ושניהם נשטפים בטיפי טיפין ההשתנות של חדשות היום.
ברשת ב' בטרנזיסטור,
וב-CNN, עטוף בחלוק יוקרתי.

America

America I've given you all and now I'm nothing.
America two dollars and twentyseven cents January 17, 1956.
I can't stand my own mind.
America when will we end the human war?
Go fuck yourself with your atom bomb.
I don't feel good don't bother me.
I won't write my poem till I'm in my right mind.
America when will you be angelic?
When will you take off your clothes?
When will you look at yourself through the grave?
When will you be worthy of your million Trotskyites?
America why are your libraries full of tears?
America when will you send your eggs to India?
I'm sick of your insane demands.
When can I go into the supermarket and buy what I need with my good
looks?
America after all it is you and I who are perfect not the next world.
Your machinery is too much for me.
You made me want to be a saint.
There must be some other way to settle this argument.
Burroughs is in Tangiers I don't think he'll come back it's sinister.
Are you being sinister or is this some form of practical joke?
I'm trying to come to the point.
I refuse to give up my obsession.
America stop pushing I know what I'm doing.
America the plum blossoms are falling.
I haven't read the newspapers for months, everyday somebody goes on trial
for murder.
America I feel sentimental about the Wobblies.
America I used to be a communist when I was a kid I'm not sorry.
I smoke marijuana every chance I get.
I sit in my house for days on end and stare at the roses in the closet.
When I go to Chinatown I get drunk and never get laid.
My mind is made up there's going to be trouble.
You should have seen me reading Marx.
My psychoanalyst thinks I'm perfectly right.
I won't say the Lord's Prayer.
I have mystical visions and cosmic vibrations.
America I still haven't told you what you did to Uncle Max after he came
over from Russia.
I'm addressing you.
Are you going to let your emotional life be run by Time Magazine?
I'm obsessed by Time Magazine.
I read it every week.
Its cover stares at me every time I slink past the corner candystore.
I read it in the basement of the Berkeley Public Library.
It's always telling me about responsibility. Businessmen are serious.
Movie producers are serious. Everybody's serious but me.
It occurs to me that I am America.
I am talking to myself again.
Asia is rising against me.
I haven't got a chinaman's chance.
I'd better consider my national resources.
My national resources consist of two joints of marijuana millions of genitals
an unpublishable private literature that jetplanes 1400 miles an hour
and twentyfive-thousand mental institutions.
I say nothing about my prisons nor the millions of underprivileged who live
in my flowerpots under the light of five hundred suns.
I have abolished the whorehouses of France, Tangiers is the next to go.
My ambition is to be President despite the fact that I'm a Catholic.
America how can I write a holy litany in your silly mood?
I will continue like Henry Ford my strophes are as individual as his automobiles
more so they're all different sexes.
America I will sell you strophes $2500 apiece $500 down on your old strophe
America free Tom Mooney
America save the Spanish Loyalists
America Sacco & Vanzetti must not die
America I am the Scottsboro boys.
America when I was seven momma took me to Communist Cell meetings
they sold us garbanzos a handful per ticket a ticket costs a nickel and
the speeches were free everybody was angelic and sentimental about
the workers it was all so sincere you have no idea what a good thing
the party was in 1835 Scott Nearing was a grand old man a real
mensch Mother Bloor the Silk-strikers' Ewig-Weibliche made me cry
I once saw the Yiddish orator Israel Amter plain. Everybody must
have been a spy.
America you don't really want to go to war.
America it's them bad Russians.
Them Russians them Russians and them Chinamen. And them Russians.
The Russia wants to eat us alive. The Russia's power mad. She wants to take
our cars from out our garages.
Her wants to grab Chicago. Her needs a Red Reader's Digest. Her wants our
auto plants in Siberia. Him big bureaucracy running our fillingstations.
That no good. Ugh. Him make Indians learn read. Him need big black
niggers. Hah. Her make us all work sixteen hours a day. Help.
America this is quite serious.
America this is the impression I get from looking in the television set.
America is this correct?
I'd better get right down to the job.
It's true I don't want to join the Army or turn lathes in precision parts
factories, I'm nearsighted and psychopathic anyway.
America I'm putting my queer shoulder to the wheel.

(Allen Ginsberg, 1957)