חתול חדש נחת בביתי אתמול. הוא הגיע עם בעליו הקודמים, אשר נאלצת להעבירו מביתה מסיבות שונות.

הוא חמוד להפליא, אך בטראומה נוראה. מכשהגיע לדירה, הג'ינג'ית הנוכחית דווקא התייחסה אליו יפה מאוד. הוא, לעומת זאת, לאחר דקת ההלם הראשונית, נכנס לעמדת קרב ולא הפסיק לנהום על כל העולם.

הרגשתי מאוד כמו גרוש + ילדה, אשר מביא הביתה גרושה + ילד, ומאוד מאוד רוצה שהילד ירגיש בנוח וכמו בבית, אבל עדיין דואג גם לילדה שלו. משעשע. בינתיים יש הפרדת כוחות, עד שלבטטוש (כינוי, אחד משלושת השמות שלכל חתול יש) ימאס מלהיות כועס, והוא יוכל להשתלב בחברה. מדהים איך המבטים של זכרים כועסים הם אותו דבר בכל מקום. הוא נראה בדיוק כמו בן 16 מלא אנגסט.