למי עוזר אלוהים, ולמי אנחנו

אלוהים, כך מוסכם על כמעט כולם, עוזר למי שעוזר לעצמו. השאלה המעניינת, היא למי אנחנו עוזרים, ויותר מזה – על מי אנחנו חומלים, למי נרצה לעזור, ומה קורה לאלה שלא.

כשלמדתי באיטליה היה איתנו בכיתה בחור בשם בריטי בשם טים. טים היה מסכן לאללה. ילד בן 19, מפוחד מהצל של עצמו, קצת קלאמזי, נוירוטי להחריד, ולא נחמד. הוא היה אומלל להפליא, אבל פשוט לא רצה לעזור לעצמו. הוא אפילו נהנה מזה, במידה מסויימת. להיות בחברתו היה לא כיף, למרות שהיה בודד נורא. הוא גם לא עשה דברים כדי להפוך את השהייה בחברתו לכיף במיוחד, ואפילו להיפך. בקיצור, טים לא רצה לעזור לעצמו. ניסינו להיות חברים שלו, אבל הוא לא עשה לנו חיים קלים, בכלל.

בשיטוטי באינטרנט אני נתקל, מדי כמה חודשים, בברנש.  הבחור הוא מקרה עצוב להפליא. הוא חי חיים בודדים ורדופים, מחרחר ריב בסביבתו כל הזמן, נקמן וכחן וטרחן. איש אלים מילולית להפליא, שהבהיר בבמות ציבוריות שהוא ישמח לשלוח את המשפחה של מישהו למחנות השמדה, וכן הלאה.

התגובה הראשונית שהוא יוצר באנשים היא הרצון "לאלף" אותו, לנצח אותו. באם זה להתפלפל איתו ולחנך אותו מדרכיו השגויות, או לשגע אותו, ליישר אותו עם שתי סטירות מצלצלות, אולד סקול שכזה. אבל זה אותו יצר מרושע שקיים בכולנו, במידה זו או אחרת, שרוצה לזרוק מקל על כלב קשור ואכזרי למראה. כשנושמים עמוק, מבינים עד כמה הוא עצוב ומסכן, ויש מקום שמנסה להתמלא בחמלה.

הבעיה היא, שאותו ברנש הוא, במילים עדינות, שמוק. הבעיה המפורטת יותר, היא שזה שהוא שמוק הוא גם סמפטום וגם הבעיה. ואף אחד לא רוצה לחמול או להתידד או להציע אמפתיה לשמוקים.

מה נדרש מאיתנו לעשות עם אנשים שלא מפגינים את ההגינות האנושית הבסיסית שנדרשת, כביכול, על מנת שננסה לעזור להם. מה, הם לא ראויים לעזרה? האם רק אנשים נחמדים ראויים לעזרתנו? ומה אם טים מפירנצה לא שולט בזה? מה אם הבעיה שלהם היא נפשית או נוירולוגית, לא אישיותית גרידא, ובכך היא מתבטאת? ואפילו היתה אישיותית – כל מי שלא נחמד שירקב לבד כמו כלב? לאיזו חמלה ראוי אדם בהיותו אדם, מופרע ומעצבן כשיהיה? ובאיזה מחיר לצד הנותן?

2 מחשבות על “למי עוזר אלוהים, ולמי אנחנו

  1. pine הגיב:

    זוהי דרך אפלה..
    אם הוא לא מעוניין לקבל עזרה, אז צריך לכפות אותו עליה -אתה מוכן לקחת זאת על עצמך?
    ומי קובע מאיזה דרגת שמוקיות כופים על אדם טיפול מתקן?
    קשה …

    אני פשוט חושב שנפלת על טרול ….

  2. reut הגיב:

    כמה וכמה פעמים נתקלתי באותה סיטואציה. מסקנות (הביניים יש לציין) הן כדלהלן:
    א. צריך להזהר אש מרחמים. חמלה זה משהו נחמד להציע למישהו, צריך להזהר מלהפוך את זה לרחמים. וזה נשמע לי כאילו אתה מרחם . . .
    ב. העולם ההומני מגוון עד מאוד. קיימת התפלגות סטטיסטית בין סוגי אנשים שונים. תמיד יהיו שמוקים. ת-מ-י-ד. ולא תמיד דווקא ההסתברות שאתה תפגוש את X השמוק משמעותה של-X השמוק תהיה הזדמנות לשינוי אמיתי בחייו. רוצה לאמר, המפגש בינכם אינו בעל משמעות חשובה או מיתית.
    ג. העזרה ש-X צריך היא לא בהכרח מה שאתה רוצה להציע לו, או מה שאתה יכול להציע לו.
    ד. עזוב טיפוסים שלילים. במיוחד אלו שמתמידים בנגטיביות. את האנרניות הטובות שלך 'תבזבז' על עצמך ועל אנשים שכן מוכנים להפתח אליך ולשמוע מה יש לך להציע. החיים קצרים מכדי לתקן את העולם אצל מספר אנשים יחידים שמה לעשות, תקועים. הם לא שווים את זמנך.
    שלך ובשבילך,
    רעות 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s