Bounds and Leaps

לפני שנים כה רבות שאני מתבייש לספור, הייתי בן 13. עבדתי אז בעבודת החלומות של כל נער חנוני: הייתי מועסק בחברת מיראז׳ משחקי מחשב (שבעליה, ירון ברודרסון התברר לימים כארכי נוכל), היבואנית של סיירה לישראל. קיבלתי את כל המשחקים לפני כולם, פתרתי אותם (לבד – אז לא היה אינטרנט שאפשר להתייעץ איתו כשאתה תקוע), ולאחר שהמשחק יצא לשוק, הייתי מאייש את קו העזרה לאנשים שנתקעו. אני זוכר איך באחד מירחוני שקראתי שעסקו במשחקי מחשב, הופיע ידיעה על כך שבקרוב ישתנו חיינו. בקרוב מגיעים ה-MPC – המולטימדיה פיסי. שזה אומר כרטיס קול, ומסך צבעוני, אבל הכי חשוב – כונן CD ROM!!!! משחקים באותם ימים היו מגיעים על דיסקטים, כתריסר דיסקטים למשחק בממוצע. אבל הסידי רום הבטיח נפח אפסון בלתי נתפס של 680 מגה בייט (!!!!!!!). בערך 500 דיסקטים בסי.די.רום אחד!!!!!!!!!!!! זה פוצץ לי את המוח. הייתי חייב, חייב אחד. עכשיו, אחד הייתרונות הגדולים של להיות מבוגר זה שכשאתה רוצה משהו, אז אתה יכול לקנות אותו לעצמך, במיוחד אם הוא לא יקר בצורה מזעזעת. כשאתה ילד, אין לך באמת את האפשרות הזאת. אבל כשאתה ילד בן 13, יש את קופת הקסמים הזאת שנקראת ״הכסף ממתנות הבר מיצווה שלי״. וכך, הזמנתי לי את כונן הסי-די רום המיוחל. אני לא זוכר את המחיר המדוייק, אבל נראה לי שהוא עלה משהו סביב 500 או 600 דולר. של 1992 או 1993. סכום אסטרונומי, באמת אסטרונומי. חיכיתי לו בשקיקה, ואכן אחרי כחודשיים, הוא הגיע. כונן סינגל ספיד, עם מחסנית כזאת שצריך להכניס לתוכה את הסידי, ואז לדחוף אותו פנימה בכוח, ולשלוף החוצה עם משהו שדמה יותר לכפתור איג׳קט של טייפ, מז׳אנר היש לי קפיץ (לקוראי הצעירים, חפשו ״דאבל קסט״). זה היה איטי נורא, וגם לא היו בעצם שום משחקים שיכלו לעשות בזה שימוש, עד שפתאום היו.
וכשהם הגיעו, קרה דבר נורא. הכונן שלי היה איטי מדי בשביל רובם. לא רק שהיה איטי מדי, כמה חודשים אחרי שרכשתי אותו, יצא לשוק כונן במהירות כפולה, שעלה חצי, והנורא מכל – היתה לו מין מגרה אלקטרונית כזאת שיצאה בלחיצת כפתור עדינה. וחודשיים לאחר מכן, יצא כונן במהירות מרובעת, שעלה שוב חצי, וכו׳.

הסיפור שלי? קראתם אותו? אז גוגל גלאס. מייקרוסופט הכריזו היום על משקפי ההולוגרמה שלהם, ה-hololens. למקרה שפספסתם, קחו דקה וצפו בסרטון הזה.

עכשיו נכון, זה סרטון תדמית וכו׳, אבל אלוהים אדירים שבשבמיים. נרגעתם? מעולה. עכשיו לחצו על הלינק הזה כאן. זו חברה שקוראים לה magic leap. סטרט אפ סודי, שגייס עד כה חצי מיליארד דולר (!!!!). הוא מתכנן לעשות את מה שמייקרוסופט עושים עם הולוגרמות, ולעשות אותו אפילו עוד יותר טוב. כי התכנון שלו הוא להקרין שדה אור ישר אל תוך הרשתית שלנו. כמה הם טובים? ובכן, אין עדות ישירה, מלבד מה שעושים לנו טיזינג איתו באתר, אבל יש עדות עקיפה מטורפת: ניל סטיבנסון, האיש שכתב את ספר הסייברפאנק-מציאות-מדומה שאחריו אף אחד לא העז לכתוב ספר סייבר פאנק, הצטרף אליהם בתור העתידן הראשי אחרי שהוא ראה מה שהם מפתחים. ניל פאקינג סטיבנסון.

עכשיו, ליבי יוצא אל גוגל גלאס. הם ניסו. אבל מה זה החרא הזה? אתם מבינים את ההבדל בין גוגל גלאס, שזה חתיכת פלאסטיק עם מסך קטן בפינה של העין וסוג של סירי, ובין היכולת להקרין הולוגרמות ושדות אור דיגיטליים?

על פניו, גוגל יצאו אידיוטים. רק שהם לא. זה לא כי בגוגל עובדים אנשים חכמים, ולכן הם לא יכולים לצאת אידיוטים. אני חושב שגוגל יצאו גאונים. מישהו, מישהו היה צריך להיות הפראייר שישלם 600 דולר עבור הסידירום הדפוק, כדי שאחר כך אפשר יהיה להוציא את הדורות הבאים. אני חושד בסתר ליבי שגוגל הבינו שמישהו צריך להכשל בגדול בתחום המשקפיים הממוחשבות כדי שהתחום הזה ימריא. במובן מסויים גוגל הם שה האלוהים, הקריבו את עצמם על מנת שתעשיית המשקפיים תוכל להמריא. במובן מסויים. ומצד שני, הם לא פראיירים. כי החברה המגניבה הזאת, הסטרט אפ הסודי שגייס 500 מיליון דולר והולך להקרין לכם דרקונים ופיות על הרשתית, נחשו מי השקיע בו? בדיוק.

כל העסק הזה מסעיר אותי מאוד. כי באמת, עם כל הכבוד לסקייטבורד מעופף, אני לא רואה את עצמי עולה על דבר כזה. אבל מציאות רבודה/מדומה באיכות טובה ואמיתית, זה game changer. אבל הוא מסעיר אותי בעוד מובן. לפני שנה וחצי גוגל חשפה את גוגל גלאס. נניח לשניה את תיאוריית שה האלוהים מלמעלה. נגיד שלפני שנה וחצי זה היה הדבר הכי מדהים שגוגל ידעה לעשות. והיום, שנה וחצי אחרי זה, מייקרוסופט מוכרת משקפיים שפאקינג מקרינות הולוגרמות. אם בשנה וחצי הטכנולוגיה התקדמה ממסך קטנצ׳יק בזווית העין להולוגרמות וכו׳. אז יש סיכוי שבאמת קצב ההתקדמות של הטכנולוגיה הולך ומאיץ,שבאמת הסינגולריות נמצאת מעבר לאופק. וזה מעצבן אותי, כי ריי קורצוויל נראה לי טיפוס זחוח משהו כבר עכשיו.

זחוח

זחוח

5 מחשבות על “Bounds and Leaps

  1. גוידל הגיב:

    אותי בעיקר מרגש מה שזה יעשה למערכת החינוך. ללמד מכניקה כשכל התלמידים ממש רואים את הכוחות. ללמד הסטוריה כשכל הכיתה "יוצאת לטייל" בסוג של מסע בזמן. בהחלט game changer.

  2. נהניתי לקרוא. בתור בעליו הגאה של מחשב vic-20, שהתבייש תוך חודשיים למול אנשים שהיה להם commodor-64 עם 64K זיכרון (!!!!!), אני גם מזדהה עם הסיפור על ה-cdrom.

  3. בזמנו לא לגמרי הבנתי את זה אבל – עבודה, טל? כאילו, שילמו לך? או שזו היתה התנדבות מופרטת?

    וכמו צחי, לעיל, גם לי היה Vic-20 נפלא. שלי עלה אלף דולר שחסכתי בהמון שעות עבודה. וגם אצלי המחיר צנח לחצי תוך חודשיים ומול הקומודור-64.
    אבל בקצת-פחות-משני-קיי של הוויק למדתי לתכנת ביעילות, כולל ב-FORTH וקצת ב-C. אז ווין משמעותי, מבחינתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s