When real things happen to imaginary people

אזהרה: מכיל ספויילרים לסידרת סאנדמן המשובחת של ניל גיימן. אם לא קראתם, כדאי לוותר על ההודעה, וכדאי עוד יותר לקרוא.
מלך החלומות מת. הוא מת מספר פעמים, כמספר הפעמים שקראתי את הסדרה. המוות שלו מוזר. הוא מוחלף באופן מיידי, ואפילו העולם שלו לא מת. בסוף ספרים אהובים, שיצרו עולם ראוי, "אדון האור" לדוגמא, או "שר הטבעות" הסיום מצער לא רק כי הסיפור נגמר ,אלא כי אתה יודע שהטיסה ממריאה, והגיע הזמן לעזוב את העולם, באם הוא מאוכלס בהוביטים או אנשים שלוקחים על עצמם תפקידים של אלים מהמיתולוגיה ההודית.

במקרה של העולם של סאנדמן, הוא ממשיך. יש עוד כמה ספרים בהמשך הסדרה, יש ספין-אופים. אפשר להמשיך לבקר בעולם הזה. המוות של מורפיאוס עצמו הוא מה שעצוב.

המוות של מורפיאוס הוא טרגדיה קלאסית. מה שהופך את המוות לכל כך טראגי, הוא אלמנט הבחירה, האלטרנטיבה שהיתה קיימת לאורך כל המחזה, שהיתה יכולה, עם קצת חריקת שיניים, לפתור את האיום, הדילמה. לתת לכולם לשרוד.

גם אנטיגונה וגם מורפיוס בוחרים במוות. מנקודת מבטו של יוסאריאן, שניהם אהבלים. מנקודת המבט של הסיגוריסטה, מההודעה למטה, אולי אפשר להבין אותם. אני נשאר, למרות הפעם השמינית או התשיעית שאני חווה את המוות הזה, בעיקר עצוב, ונפעם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s