נצחון הלבנים

אתמול, מצאתי את עצמי במרכז עזריאלי, רוכש DVD. המכשיר, לא המדיה. דבר ראשון, לא היה פשוט כלל למצוא חנות שתמכור לי מכשיר DVD. נכון, אני מניח שאם הייתי מתעקש הייתי יכול למצוא אחד גם בסופר פארם וגם בשופרסל, אבל איכשהו, ותקראו לי מיושן, אני מאמין שמוצרי חשמל צריך לקנות בחנות למוצרי אמבט אדים שוודיחשמל. את הבשר שלי אני קונה אצל קצב, אתם מבינים. עזריאלי תמיד היה קניון פחות חביב עלי, במיוחד בהשוואה לדיזנגוף סנטר המיסתורי. אבל הוא היה בדרך, והחנייה בסנטר דומה יותר לטיפול באמבט-אדים-שוודי מכל דבר אחר, והיה יום חם. בעזריאלי יש המון חנויות בגדים, אבל רק חנות מוצרי חשמל אחת, וגם היא מתחבאת ליד ה"בלאק".

כשמבינים שרשתות זכיינות הן בעצם קניין רוחני, מספר הרשתות תוצרת ישראל נהיה פחות מפתיע, הראש היהודי, אתם יודעים. אני לא יודע אם מדובר בחגיגה של גלובליזציה או לוקליזציה, אבל בישראל יש, נגיד, רשת קפה אמריקאית אחת (קופי בין), וכתריסר רשתות קפה ישראליות גדולות ובינוניות (קפה ג'ו, אילנס', ארקפה, ארומה, קפה הלל, קקאו, קפה קפה, קפהנטו, אספרסו בר, מתוקה, לנדוור…). הבלק הוא יציר כלאיים שכזה – הוא מנסה לשדר איכות, אבל מבין שבתוך עמו הוא חי. כמו השכן שלו בסינמה סיטי – הטמפל בר, שגם הוא מנסה לשחק אותה בר אירי רציני, כשבחוץ מתגודדים דוכני הקרפ והמוני הילדים של סינמה סיטי ביום שישי.

אבל השחור של בלאק היה רק הסחה. מה שהיה מעניין באמת בביקור הזה בעזריאלי, היה דווקא הלבנים, ואיך שהם ניצחו.

אתם מבינים, ה-DVD עלה גרושים. שלוש מאות וקצת ש"ח, למוצר שעושה הכל של חברה אמיתית, לא מוצר מדבקה. לפני כמה שנים הייתי משלם על מוצר דומה פי שמונה בערך. המחירים של מוצרי אלקטרוניקה ירדו, ויורדים, בצורה בלתי רגילה. טלוויזיות שלפני עשר שנים היו מותקנות רק בבתים של מיליונרים אפשר לקנות היום בפלוס מינוס אלפיים ש"ח. כמו רשתות זכיינות – ברגע שמבינים איך עושים משהו, לשכפל אותו זה נורא קל, ומשם הדרך למחירים זולים סלולה. לבנים

מה שנשאר הרבה יותר יציב, הם דווקא המכשירים הלבנים. מקררים, מכונות כביסה, מייבשים, מדיח כלים. הם עולים היום בערך כמו שעלו לפני חמש שנים, ובערך מה שהם עלו לפני עשר שנים. ניסיתי לחשוב למה, ואז הבנתי. במכשירים האלה אין גליקים טכנולוגיים גדולים שאפשר לשכפל. הקונץ הטכני שמניע כל אחד מהם הוא כבר בן כמה עשרות שנים. מה שיש שם, זה הנדסת מכונות – חלקים שקיימים בעולם האמיתי, לא רק בעולם האלקטרונים. המכונות האלה צריכות לעבוד, מכנית, באמת, ובדיוק כמו שאנחנו לא מוצאים מכונית חדשה בעשרת אלפים שקל, כנראה שגם במכשירים "אמיתיים", יש איזשהו גבול תחתון, שקשה לפרוץ אותו. זה לא שאי אפשר – יש מוצרי מדבקה גם בתחום המכני (אופניים, למשל, או רמקולים), אבל בסופו של דבר, כשמגיעים לגלגלי שיניים ורובוטים מפליז, נראה שיש  גבול לכמה נמוך אפשר לרדת.

5 מחשבות על “נצחון הלבנים

  1. אני מבינה עכשיו שעבורי, די הרבה מוצרים נכנסים לקטגוריית ה"לבנים" שלך. מדפסת למשל. בכל פעם שנגמר לנו הדיו או שהמדפסת קצת מזייפת בנזוגי שיחיה טוען בתוקף שצריך פשוט לזרוק אותה ולקנות אחת אחרת. זה יותר זול מלקנות דיו, הוא אומר. את יכולה להשיג היום מדפסת, פלוס פקס, פלוס צורב דיוידי פלוס מכונת אספרסו ב-200 שקל, הוא זועק.

    אבל החד פעמיות הזאת פשוט בלתי נתפסת עבורי. גם אם זה יותר זול לקנות מדפסת חדשה מאשר לקנות דיו לישנה, אני בוחרת שלא לעשות את זה. יש משהו בעידן המהיר הזה שלנו שיכול נורא בקלות להוציא אותך מפרופורציות ומכבוד בסיסי לדברים שמקיפים אותך.

  2. מוצרי חשמל לבנים זו הגדרה שלא אני המצאתי, והיא מכסה בעיקר דברים שיושבים במטבח (מקרר, מכונת כביסה, מדיח וכו'). דווקא מדפסות, DVD וכו' לא נופלים לקטגוריה הזאת.

  3. tamarmal הגיב:

    לגבי עניין רשתות הקפה – שתית פעם קפה בארה"ב? האמריקאים הם מומחים לקפה דוחה, חסר טעם ומחומם מחדש. לא פלא שסטארבקס לא נחלו כאן הצלחה. דווקא בתחומים שבהם האמריקאים מוצלחים (המבורגרים למשל), הרשתות האמריקאיות משתלטות על העולם (ועל ישראל בפרט). הסיבה שאין פה ממש רשתות קפה אמריקאיות היא שקפה אמריקאי זה איכסה פיכסה, בעוד שקפה אמיתי מיוצר באיטליה, טורקיה או כל מקום שהוא לא ארה"ב.

  4. דווקא שתית קפה בארה"ב. אכן, לא להיט, והסיבה שהקופי בין מצליח כל כך בישראל (והוא מצליח מאוד, דרך אגב), הוא בעיקר עקב ההתמחות המלבבת שלו במשקאות קפה קר (לא רעים בכלל).
    אבל, גם בתחומים שהאמריקאים מוצלחים בהם, כביכול, אין הרבה חדירה לישראל. בישראל יש 2 רשתות המבורגרים אמריקאיות (מקדונלדס ובורגר קינג), כשבורגר קינג היתה על סף פשיטת רגל. KFC ופיצה האט מקרטעות שנים רבות, ורשתות אחרות כמו דאנקין דונאטס או וונדיס קיפלו את הזנב וברחו מכאן מהר.

    וכל הרשתות שיש כאן הם כלום לעומת אלה שאין כאן – כל הג'אק אינ דה בוקס וטאקו בל ואוליב גארדן וכו' וכו'ו. כתבתי על זה קצת לקראת סוף המסע שלי באמריקה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s