ימי הרדיו

מישהי שאלה אותי לא מזמן מה אני עושה לכבוד וולנטיין. זעתי באי נוחות מסויית, ואמרתי לה שקצת קשה לי עם וולנטיין. "מה, בגלל שזה חג נוצרי?" היא שאלה. היא לא ידעה בדיוק עם מי יש לה עסק. הסברתי לה שזה ממש לא העניין הנוצרי, אלא יותר עניין התזמון. תקראו לי מוזר, אבל נראה לי ברור שאם אני חושב שהרעיון של לתת למישהו אחר לקבוע לך את לו"ז הטלוויזיה הוא מטופש, אז הרעיון של לתת למישהו להכתיב לך מתי להרגיש רומנטי הוא מטופש עוד יותר. תגובתה לנאום זה היתה להנהן בהסכמה, ולהתרחק בלי ליצור קשר עין מאיים.

כזה, רק עם תוכניות טלוויזיה במקום חתולים

עד לפני חצי שנה לא היתה לי טלוויזיה בבית, וגם עכשיו, כשיש, היא מחוברת רק ל-DVD. אני רואה סדרות וסרטים אמריקאים, אותם אני מוריד מהאינטרנט, המופיעים על מפתן ביתי באופן קסום ובלתי מוסבר, מסודרים בסלסלת קש חוקית לחלוטין. אני רואה אותם  מתי שאני מחליט, לא מתי שהטלוויזיה מחליטה. כתוצאה מכך, רוב הצפייה שלי בטלוויזיה מתבצעת במחשב.

צפיה דרך המחשב זה בעצם הגן עדן של אנשים עם הפרעות קשב וריכוז. כי אפשר לראות את הסדרה, ובמקביל לעשות עוד חמישים דברים באינטרנט. ויום אחד נפל לי האסימון: אני לא חייב לראות את הסדרה. כל עוד היא מתנגנת ברקע ואני יכול לשמוע אותה, זה מספיק לי לחלוטין. רוב הזמן אין לי צורך בתמונה הזזה.

Beware evil-doers, wherever you are!

סרטים, שליאת אוהבת מאוד, אנחנו רואים ביחד, ובטלוויזיה. רואים ביחד זה קצת ייפוי של המציאות.אנחנו מתחילים לראות ביחד, ואז אחרי רבע שעה אני נרדם, מתנצל, והולך למיטה. אני חושב מתוך ה-90 סרטים שראינו יחדיו בבית, נרדמתי ב-85. לראות סרט דורש גוש גדול של קשב ממוקד.

יכול להית שאנשים עם הפרעות קשב וריכוז צורכים מדיה בצורה אחרת. לא יכול להיות – בטוח. אז אולי השלב הבא זה שייצרו תוכניות שמביאות בחשבון שחלק מהדמוגרפיה שלהם זה אנשים עם הפרעות קשב וריכוז. איך זה יראה? זה יהיה קצר יחסית – כי סרטים זה ארוך, ואולי לא חייבים שיהיה בזה תמונה, כי גם ככה אנחנו גולשים במקביל. בקיצור, עברנו מעגל שלם: יש סיכוי שהדבר הבא בתחום הבידור לדור ה-ADD הוא תסכיתי רדיו.

9 מחשבות על “ימי הרדיו

  1. גם ללא ADD, אני מוצא את עצמי לפעמים מקשיב לסדרות (איזה קטע שגם אתה מנוי על שרות הסלסלות). זה שאני לא טורח להתעניין בתמונה – לא מחמיא להן יותר מדי.

    מצד שני, כמה עונות כבר אפשר לראות את אותה תפאורה?

  2. לי אין הפרעת קשב בכלל, ובכל זאת, אין לי כבר שום סבלנות לטלוויזיה או סרטים, אפילו קליפים ביו-טיוב צריכים להיות מאוד קצרים כדי שאני אטרח. נראה לי שזה יותר עניין של איך אנשים חושבים ועושים בתקופתינו מקשות להפרעת קשב.

    מה בכל זאת? סיפרי אודיו שמשאירים את הידיים והעיננים שלי פנויות למשהו אחר, כמו גלישה באינטרנט, עבודה, ציור וכדומה. גם הטקסטים יותר מעניינים לרוב.

  3. נתן הגיב:

    אני במצב דומה, והפתרון שלי הוא לראות סרטים בחלקים. עשר דקות פה, עשרים דקות שם, ואחרי כמה ימים אני גומר את הסרט וממשיך לסרט אחר.

  4. שונרא הגיב:

    מסכימה גם, על אף 13 השנים שבינינו – אז זה לא הדור, זה אופן חלוקת הקשב. לא מסוגל לשבת לאורך סיפור שלם שמישהו מתעקש להחליט עבורי איך לצרוך אותו.

    מצד שני, אם אני עסוקה במשהו חשוב ומעניין (סריגה.) אני מוכנה לעשות את זה לאור המסך.

    פודקאסטים זה עילאי. לא רק סיפורת. הידעת? אוניברסיטאות מופלאות משדרות את החלק ההרצאתי של הקורסים שלהן. זכור לטובה הקורס בברקלי על התפתחות גרמניה עד בדיוק-לפני ויימאר. וחידוני סוף השבוע של הביביסי מסייעים גם בניקוי הבית וגם בבישול ארוחות לבני הבית.

    ועוד משהו שאנחנו התחלנו לעשות כאן: להקריא זה לזה. ולצאצאית-שעוד-לא-פרחה-מהקן. הקראנו בתורות את שלושה בסירה אחת ומשום מה (גורל? תכנון אמהי מוצלח? החלט בעצמך) הפרק על הדוד פודג'ר נפל בחלקה של צאצאיתי. התוצאה היא התמכרות מסוימת לתרבות הבריטית. (Did *you* realize how psychoactive British humor is?)
    אפקט ההקראות מופלא, בגלל שיתוף התודעה הכרוך בהן. זה מאוד שונה מהקריאה האישית. אפשר להשתמש בכל סוג של ספרות, כולל זבל מוחלט (סדרת "החתול ש-", מותחנים בגרוש שקנינו את כל השלושים שביידינו במכירה העונתית של הספריה בשני דולר וחצי…) וכולל פאר התשגובת האנושית (לורנץ; נו, אתה יודע עם מי יש לך עסק). ואפשר גם לסרוג בזמן שאתה לא המקריא (גם בזמן שאתה כן, אבל אז צריך עזרה בהעברת הדפים.)

    וטיפ לגבי סריגה וקולנוע, אם כבר מגיעים לשם: אפשר לסרוג בניחותא כשהסרט מתרחש בעיקרו בסצנות אור יום. לתשומת לב הבימאים!

  5. שושו הגיב:

    אני החלטתי לעשות באמת משהו יעיל עם בזבוז הזמן שנקרא סדרות טלויזיה, אז אני רץ מולן על ההליכון.

    הבעיה היחידה היא שראבק – הפרק האחרון של דקסטר שראיתי היה 52 דקות. למי יש כוח ?

  6. פאזי הגיב:

    ובכן, כמי שנוסע לא מעט באופניים, שמחתי לגלות ששירות הסלסלות המופלא מאפשר גם קבלת הרצאות של הTTC. אלו אמונים על הרכבתם של עשרות קורסים (כולם בשפה האנגלית) מאת מרצי אוניברסיטאות אמריקאיות. הנושאים מגוונים: ממוסיקולוגיה לכלכלה דרך ארכיאולוגיה ויוצ"ב. הקורס על באך מוצלח במיוחד, לחובבי מוסיקה. ובכלל, ספרים מוקלטים יש בשפע בסלסלות – למי שמוכן לצלוח את מחסום השפה.

  7. נגע הגיב:

    חשבתי שרק אצלי זה ככה. יוצא לי הרבה פעמים לראות פרק של סדרה שאני זוכרת בעל פה, ולהיות מופתעת מבדיחה ויזואלית שמעולם לא ידעתי על קיומה כי עד עכשיו התעסקתי בדברים אחרים בזמן שהטלוויזיה מדברת ברקע.

  8. Eye הגיב:

    גם אני נוטה לשחק בשטויות ו\או בשאינן שטויות בזמן שאני צופה בסדרות\סרטים חוקיים לחלוטין במחשבי. רק ניטפיק פצפון. "סדרות וסרטים אמריקאים" פירושו לפספס כמות אדירה של חומר משובח להפליא. דוברי אנגלית, לא לדאוג – בריט, כמובן, וגם לקנדה יש המון מה להציע. סתם, הערה להארה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s