הספינה של תזאוס

יש משהו בדיאטת הקריאה של חנונים (לפחות חנונים מבציר אמצע שנות התשעים), שמעודד נרקיסיזם. השילוב של אנדר וויגין, הילד בן ה-10 אך הגאון מכולם שמציל את האנושות, ורייסטלין, הקוסם האפל-וכל-כך-מגניב-ששונא-את-כולם-כי-הם-צוחקים-עליו-אבל-בעצם-חכם-מהם-ובסוף-נהיה-אל, הוא מתכון מנצח לנרקיסיזם אה-לה-גיק. אצלי זה בא לידי ביטוי בזלזול קל במושג ה"ניסיון". תבינו, מגיל צעיר התחלית קריירה בתור ילד פלא זוטא. לא ניגנתי מוצארט ולא פיצחתי את האטום, אבל עשיתי כל מני דברים שבדרך כלל מבוגרים עושים. וזה גרם לי להאמין עוד יותר ב"אין חכם כבעל נסיון כמישהו ממש חכם". בשביל מה אני צריך ניסיון של אחרים כדי להסביר לי את המציאות? אני מספיק אינטיליגנטי כדי להתמודד איתה לבד, בכוח שכלי.

לשמחתי ושמחתם של הסובבים אותי, זה עבר לי. פגשתי אנשים – בוס מנוסה שגרם לי להרגיש כמו פאדואוון צעיר, עמית לעבודה שעורר השראה לא בכך שהיה מבריק גרידא, אלא שהרגישו את הליטוש של המחשבה ודרכי הפעולה שלו. מצאתי כתפי ענקים, והבנתי את הייתרונות שבלעמוד עליהם.

ביום רביעי שעבר  התחתנו, ליאת ואני. למרות שליאת צוחקת עלי שאני בריידזילה, לא היה לשנינו מושג מה זה אומר להתחתן, או מה אנחנו רוצים. היה חשוב לי להתחתן. הרגשתי שיש, בעניין החתונה הזה, איזשהו מינוף של אנרגיה שהייתי רוצה שנחווה, כזוג. ידעתי לתאר את זה יפה: הטקס כמגבר, שמשתמש באנשים שלנו, הקהילה שלנו, כמקור כוח, מגביר אותו, ומחבר את האהבה הפרטית שלנו למשהו שגדול מאיתנו. ידעתי שאני צריך לבנות את המגבר הזה, ולא יודע איך. ידעתי גם שהמגברים האחרים שראיתי נראו לי לא מספקים בעליל.

יש משהו בתיאור הזה שקצת שייך לילד-פלא במיל. כשסיפרתי את זה לאנשים, הרגשתי שאני מאוד חכם, שאני מבין את המציאות, שאני לא צריך את המסורת הזאת, את הנסיון הזה. שהצלחתי בניסוח רהוט to nail it. היום, אחרי, אני מבין כמה צדקתי בעקרון, אבל כמה רחוק הייתי מלהבין את המציאות. שום דבר לא הכין אותי למה שחוויתי בחתונה שלי. שום דבר שעברתי בחיי הדי-עשירים-עד-כה לא השתווה לחוויה הזאת. אין טעם לתאר את זה, אבל בוא נגיד שכן – להיות הפוקוס של כל כך הרבה אנרגיית אהבה (ויסלחו לי קוראי הנאמנים על שימוש במונחים כמו "אנרגיית אהבה") זו חוויה שלא משנה כמה אתה חכם או חושב שאתה מבין את המציאות, עד שלא תחווה אותה על בשרך, אין לך אותה. אין דבר שמעצבן יותר ילדים חכמים מכשאומרים להם "עד שלא תחווה, לא תבין", אבל זו האמת. Getting Married is Awesome. וזה גם כוח-על מגניב וגם מקבלים מתנות.

ישר אחרי החתונה, ממש בבוקר שאחרי, נסענו לכרתים. כרתים היא מקום מקסים, שהייתי צריך להגיע אליו (וליוון בכלל), כבר מלפני הרבה זמן. שכרנו שם בית, והסתובבנו לנו ברחבי האי. מדי פעם עברנו בכפרים קטנים, מהסוג שכל בית בהם גורם לך להאנח. למה, בעצם, אנחנו נאנחים אל מול הבתים הקטנים, מוקפי סוכות הגפנים? או מול הכפרים של טוסקנה או דרום צרפת? יש חוט ששזור בהנאה שלנו מהביקור במקומות האלה. אנחנו נהנים ממה שבמידה רבה אין לנו, מהמסורת. הבתים מסויידים בלבן כי ככה נהוג. הגפנים עוטפים את הסוכה כי ככה עושים. באביב שותלים את הצנונית, בקיץ יש פלפלים. ליהודים שגרו בכל מני ארצות בעולם היתה את המסורת שלהם, של איך לחיות. ואז הם מצאו את עצמם בארץ אחרת, ובאה הציונות ואמרה להם "לא, זה גלות". היהודים הערבים חטפו את זה יותר, כי הסבירו להם שהמסורת שלהם זה של האויב הפרימיטיבי, אבל נראה לי שגם האשכנזים שנאלצו להסתובב בחליפות ייקיות בלחות התל אביבית בדרכם לפנטזיית הבן-יהודה-שטראסה שלהם אכלו אותה. כארץ מהגרים, אין לנו כאן שום מסורת אמיתית, מקסימום הצצות גידי-גוב למה שהיה פעם. מה שנשאר לנו, זה מסורת דתית, שהרלוונטיות שלה לחיים שלי, שלנו, נעה בין מטרד ובין צביר רגשות אשמה על איך נטשנו את בית אבא, למרות שהיה מחניק שם.

העניין הוא, שלא משנה כמה מנסים לברוח מזה, חתונה זה דבר מסורתי. עצם הקיום של חתונה, במקום להמשיך לחיות ביחד באושר ועושר. המסורת היא לא רק בטקס הדתי, שבו החתן קונה את הכלה מאביה וכולם מברכים את אלוהים שאסר על הומואים. זה גם  קבבוני הטלה על מצע של טחינה ירוקה בקבלת הפנים, ובופה עם אורז ושקדים ושעועית ירוקה, וסלט חסה עם פקאן וגרסת רמיקס של "It's raining men". זה השיר המזרחי שהדיג'יי שם למרות שהשביעו אותו שלא אבל שבעצם מרקיד את כולם הכי הרבה.

ולמסורת, בהיותה מסורת, יש כוח. גם אם היא לא לחלוטין מתאימה לחיים שלך. הוואו הזה שאנחנו מרגישים בכרתים או בפרובאנס הוא ביטוי של הכוח הזה. אנחנו מרגישים אותו, מתרגשים ממנו, גם אם לא היינו רוצים לחיות לפיו. והבנתי, שלמרות שאריות הנרקיסיזם שעוד נשארו בי, שדירבנו אותי להחרים עולם ישן עדי היסוד, ולבנות תחתיו אחד חדש מופלא, שיש סיכוי שבחתונה שלנו אזדקק לכוח הזה. חתונה לפי מידותיך היא תרגיל מופלא בהקשבה. בהקשבה לעצמך, ולבן או בת הזוג שלך, ולהורים של כל צד וכו'. ומסתבר שגם למסורת.

הדבר המוזר הוא, כשמבינים שכותרת ה"מסורת" היא אלסטית בהרבה מהצפוי. עובדים מודולרי – אפשר לפרק את הכל, ולהרכיב אותו מחדש לטעמך – לערוך, להשמיט, להוסיף. היינו יכולים לעשות את כל הטקס בלי להזכיר את אלוהים במילה אחת, ועדיין היינו מצליחים לקבל את הכוח הזה של "מסורת". הספינה של תזאוס לא רק החזירה אותו מכרתים אחרי שקטל את המינוטאור וברח מהלבירינת. היא גם היתה הכוח הפרדוקסלי שאיפשר את החתונה שלנו.

(נספחי לוגיסטיקות והמלצות, בפוסט נפרד)

8 מחשבות על “הספינה של תזאוס

  1. יעל הגיב:

    אכן נגעת בכמה נקודות שמעסיקות אותי מאוד, כטיפוס לא מסורתי בכלל עם ערגה לקהילה מסורתית.

    רגשית וגם אידיאולוגית, אני מאמינה בקהילות קטנות.
    בפועל, ביקור בכפר (לא מושב. כפר-כפר) גורם לי תחושת מחנק.

    חוסר הסולידריות בחברה שלנו מאפשר לנו להיות אינדיבידואליסטים וחופשיים.
    אבל המחיר כל כך גבוה.
    בדור של ההורים שלי עוד היו עבודות עם קביעות ואנשים קנו בתים בגיל 25. היום יש "ניידות", כלומר העובדים נתונים תמיד בחוסר ודאות תעסוקתי. חוזים אישיים החליפו את החוזים הקיבוציים. אין לנו ביטחון ולא ניסיון ארוך שנים. אנחנו מזפזפים.

    אבל כמובן, הסולידריות והמסורת היציבה בחברה הכפרית גם מובילה את חברי הקהילה הקטנה לשמרנות, ביקורתיות, רכלנות, דכאנות של דעת הקהל.
    בביקורים השבועים שלי בכפר הפלסטיני סוסיא אני נהנית מהילדים שמשחקים בחופשיות עם כל ילדי השכנים ומתמסרים לכל מבוגר בסביבה בביטחון, ונחרדת למחשבה על מגורים בקהילת אוהלים בלי אפשרות לסגור את הדלת, להיעלם לרגע מהעיניים הצופיות של השכנים.

    לפעמים אני עצובה על כך שאין לי מסורת – הנאצים והציונים מחקו את התרבות שממנה באה משפחתי האשכנזית. סבתא שלי נכנסה למלחמת העולם השנייה נערה, ויצאה כמעט ללא קרובי משפחה. מיותר לציין שהיא מכירה מעט מאוד תבשילים, ורוב ידע הבישול שלה נרכש בתקופת הצנע.
    בעיני האוכל שלה הכי ביתי וטעים,
    אבל כשפגשתי סבתות תוניסאיות הבנתי מהי מסורת.

    וכשסבא שלי מת, היינו אבודים ומיוסרים. המסורת אחזה בנו ברכות והעבירה אותנו בסמכותיות עדינה ומנוסה דרך הסיוט של הלוויה והנחמה החכמה של השבעה. לא היה לי שום כוח להמציא איזה טקס ייחודי, ומזל שהיתה לנו מסורת לנוע בה.

    הארכתי.
    תודה על ההזדמנות לברר קצת יותר את העניינים החשובים האלה.
    ומזל טוב.

  2. אתם חמודים ויפים והמון מזל טוב!

    ההרגשות שלך מאוד מתארות את התחושות שלי היו לפני, בזמן ואחרי החתונה. אני התחתנתי בטקס פצפון בלי כמעט הכנות ובלי ירח דבש או טיול. אבל הצורך הזה להבין מה קורה ומה שונה ומה דומה, והדיאלוג בראש של "איך אני כאישה נשואה אמורה להרגיש או להיות עכשיו" נמשך בערך שבוע.
    אחר כך גם אני וגם בעלי חתפנו דיכאון משותף, וממש לא תפקדנו לכמה ימים, הבנו תוך מחשבה ודיבור ששנינו ציפינו באיזה מקום להיות אנשים אחרים אחרי החתונה, ובעיקר, שמצפים מאיתנו להשתנות, ולהיות אחרים. אחר כך זרקנו את כל הציפיות, והחלטנו שכמו שלא היה שום דבר לא-אישי או טיפוסי בטקס החתונה שלנו, גם בחיי הנישואים נמשיך להיות אנחנו ולברר מה אנחנו, כאנשים וכזוג רוצים בכל שלב.

    בנתיים זה עובד, אנחנו 4 נשואים שנים ועדיין מאוהבים עד הגג, בשבוע הבה ניקח עוד צעד גדול כזוג ונאמץ כלב,

  3. יעל הגיב:

    בשבוע הבה ניקח עוד צעד גדול כזוג

    … (נדמה לי לרגע שאני יודעת מה הולך לבוא עכשיו)

    ונאמץ כלב
    !!!! (אוי לא, אני דודה!)

    גדול! (-:

  4. נובואיש הגיב:

    מזל טוב.

    זה הזכיר לי סיסמא שאני רואה פה הרבה: Take comfort in rituals.
    נמצאת בכל סניף של Starbucks (ויש הרבה).

    לגבי ההעדר מסורת – האם זה באמת החסך עצמו במסורת, או זה שכחילונים אנחנו "זוכים" להרבה מטען תרבותי זר שמייצר אצלנו נוסטלגיה (כוזבת) למה שמעולם לא היה בעברנו? מצד אחד, יש איזו טענה שזה נכון להרבה מהמערב – אבל מצד שני, גם ליפנית חובבת הפראדה יש זהות יפנית חזקה (לא משנה כמה היא קנתה שם). איזה זהות יש לחילוני-ציוני ישראלי?

  5. אני מכיר את תחושת הפסבדו נוסטלגיה, זו שעושה "אההה…" אל מול חיים פשוטים באשר הם, לדוגמא. אבל ההשפעה שאני הרגשתי היתה באמת ההתרשמות מהנוכחות של מסורת, ולאוו דווקא מכמיה אליה. זהות ומסורת קשורים אחד לשני, אבל זהות אפשר לפתח מהר יחסית. מסורות… לא בטוח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s