סקיינט

מערכת היחסים שלנו עם גוגל, או לפחות שלי עם גוגל, עברה שינוי משמעותי עם השנים. תחשבו על זה: מתי היתה הפעם האחרונה שהשלמתם את מלוא החיפוש בעצמכם, ולא נתתם ל-suggest של גוגל להשלים לכם אותו? אין ספק שמדובר בפלא, הסג'סט הזה. הרבה פעמים מספיק שאני כותב 3 אותיות והוא כבר מצליח לנחש אותי. יותר מזה, גם בפעמים שאני מחפש דברים שנחשבים לאיזוטרים ("קשירת צד במנשא מבד ארוג"), במילה השניה הוא כבר יודע מה אני רוצה. או כמו שאמר ריץ' ג'ני:

The Web brings people together because no matter what kind of a twisted sexual mutant you happen to be, you've got millions of pals out there. Type in 'Find people that have sex with goats that are on fire' and the computer will say, 'Specify type of goat.'

כדי למצוא את הציטוט המדויק, דרך אגב, כל מה שנדרשתי לו זה לכתוב בגוגל specify t. הוא כבר ידע לאיזה עז אני מכוון. אבל זה שאני לא פתית שלג ייחודי גיליתי מזמן, וזה לא מה שמטריד אותי. אני מרבה לדבר על מותו של המתווך, על disintermediation. על איך מערכות שתיווכו ביני ובין דברים – הזמנת טיסות, ביטוח, בנקאות, או מימון של מיזם כזה או אחר הולכות ומתמוססות, ומה שממוסס אותם, או מחליף אותם זה טכנולוגיה. זה דבר מדהים. לרוב. כי כמו הרבה דברים אחרים בחיים, לפעמים משהו מתחיל בדרכי נועם, עד שהוא לא. הסצינה הזאת, שבה HAL אומר לדייב, "I'm sorry Dave, I'm afraid I can't do that", לא רחוקה בחוויה היום יומית מאיתנו.

היום כשאני שוגה בחיפוש שלי, דבר שקורה קרוב לחצי מהפעמים בערך, גוגל ברוב טובו לא רק מציע לי תיקון, אלא לוקח אותי באופן אוטומטי לערך המתוקן. הוא אפילו, כאלוהות פולנית נחמדה וארוכת-רוח, מאפשר לי ללחוץ על הלינק שיוביל אותי לחיפוש השגוי. לא ברור לו למה שמישהו ירצה לעשות דבר כזה, כמובן, אבל האופציה עומדת לפני. עד שיום אחד היא לא. כי מישהו בגוגל יחליט שהוא יודע יותר טוב ממני מה אני צריך. ובשביל 99% מהמקרים הוא אולי יהיה צודק. אבל לא במקרה שלך. ומול גוגל, אף אחד לא יכול לשמוע אותך צורח.  בהתחלה ה-autocorrect של האייפון נראה לי קסם.  אפל הרי משדרים לך כל הזמן שהם יודעים מה טוב עבורך יותך טוב ממך, וגם ככה הם צודקים. אבל אני זוכר את הפעם הראשונה שהוא תיקן אותי למשהו שלא רציתי, ואז תיקנתי אותו חזרה, והוא שוב תיקן אותי למה שהוא רצה. אחרי שלוש או חמש פעמים הוא נכנע לי, אבל היתה תחושה מאוד לא נוחה באוויר.

במשך שבועות הסתובבתי עם התחושה הזאת, שככה זה מתחיל, ה-SKYNET. הבינה המלאכותית שיש לה את הכוח להחליט מה טוב יותר בשבילך, מבלי שלך יהיה את הכוח להתערב. ומסתבר שאני לא לבד. אוהד סיפר לי לפני כמה שבועות שיצא לו לפגוש לפחות שתי חברות שהתיימרו לבנות מוצר דמוי SKYNET. החדשות הטובות הן שכל אותן חברות בחרו לעשות משהו אחר, בסופו של דבר, כך שייתכן שהשואה הגרעינית נדחתה במקצת. החדשות הרעות הן, שסקיינט כבר כאן.

כחלק ממשא-ומתן אל מול גוף שאיתו אני מנסה לעבוד, קיבלתי את הדרישה החוזית לויתור על סודיות רפואית. הצורה שבה זה מנוסח זה משהו בסגנון "טוב, עכשיו תחתום כאן ונוכל לחטט לך בתיקים הרפואיים מתי שרק נרצה.". סרבתי. אשת כוח האדם, שמולה עבדתי, הסתכלה עלי בהלם. כי הם לא רגילים שאנשים אומרים להם "לא". לקחתי את הזמן והסברתי לה מה המוטיבציה שלי, ויותר מזה, הצעתי לה הצעה אלטרנטיבית הגיונית למדי: אני מוכן לוותר על הסודיות הרפואית שלי לזמן מוגבל: שלושה חודשים, חצי שנה, כמה שהם צריכים כדי לעשות את הבדיקות שלהם. אחרי זה, פג הוויתור, ואם משהו מעניין אותם שישאלו אותי. אם אני לא עונה להם תשובה מספקת, הם מוזמנים לפטר אותי. אם הייתי נואם נאום בצ'רקסית, שבו אני מתאר איך בכוונתי להגיע למנכ"ל הארגון, לעטוף אותו בפילו ולמלא אותו בגבינה בולגרית, זה היה כנראה מתקבל ביותר הבנה. למרות שגם היא הודתה שמדובר בפשרה הגיונית שעונה על הצורך האמיתי של הארגון, הובהר לי חד משמעית שאין דבר כזה. פשוט אין דבר כזה. יש נוהל, וזה מה שכתוב, ואני מצטערת. יש סופה בחוץ והאפריקאים קופאים בגשם בתור למשרד הפנים? אני מצטער אדוני, הייתי מת להכניס אותם. אבל אלה הנוהלים.

סקיינט כבר כאן. מדובר במערכת שמשתמשת בבני אנוש כמכונות OCR ועיבוד שפה מתקדמות, כסנסורי קלט. כל הלוגיקה שלה, כל מערכת קבלת ההחלטות שמובילה לפלט, היא א-אנושית לחלוטין. לבני אנוש אין בה כמעט שיקול דעת. הם רק החלקים שלה. בינה מלאכותית, אם תרצו. קוראים לזה בירוקרטיה, אבל בעצם קוראים לזה אמריקה. אמריקה שיכללה לכלל אמנות את היכולת למדל את המציאות, להמציא מקרים ותגובות לכל מצב, לפרמל אותם לתקן, ולאמן את כולם לפעול לפיו. בדיוק לפיו. כמה שפחות שיקול דעת אנושי.  אין מקום למשא ומתן, אין ועדת חריגים. יש שחור ולבן ברור. הייתרונות ברורים. הרבה פעמים, כשעושים את זה נכון, זה מאפשר צמיחה, מוצר אחיד, אפילו ייעול של תהליכים. התרגום של מערכות כאלה למחשבים קל. כמו ה-autocorrect וה-google suggest – מעטפת הסוכר, דרכי הנועם, ברורות. אבל ככל שיותר ויותר מהחיים שלנו הופכים לכאלה, לחלומותי מתגנב קול מנומס, זוהר באדום, שמתנצל באדיבות ומסביר לי שהוא מצטער, אבל את זה הוא לא יוכל לעשות.

hal.jpg

11 מחשבות על “סקיינט

  1. מיתר נדיר הגיב:

    אני חושבת שאתה טועה בזיהוי הסיבה של התופעות שאתה מתאר. לא הגוגל אשם, ואף לא האמריקאיות. זוהי תכונת אופי אנושית בסיסית: ההתחמקות מאחריות, ובלשון הצבא: כסת"ח.
    להזכירך, דווקא הגרמנים הם שהעלו את הדבקות בנהלים למדרגה הגבוהה ביותר שלה, וזאת בלי שיהיה להם אפילו מחשב אחד לרפואה.
    לבני אנוש שרוצים בכך תמיד יש שיקול דעת, יש אופציות, יש בחירה. רובם אינם רוצים בכך. המחשב מאפשר לנו עוד נתיב מילוט מהצורך להיות אחראיים על מעשינו, אבל זה הכול. הוא אינו שורש הרוע, והאשמתו אינה אלא עוד צורה של בריחה מאחריות.
    אגב, אם הנושא באמת טורד את חלומותיך, תחליף לאנדרואיד, ויש לי אחלה מקלדת בלי אוטוקורט בשבילך.

    ועוד הערת אגב: החוכמה של גוגל בהצעות שלו מתבססת על עבודה של אלפי אנשים ברחבי העולם. עדיין אין שום שכל במכונה הזאת, ולא נראה שיהיה בעתיד הנראה לעין.

  2. את צודקת. הבירוקרטיה חסרת הלב התקיימה הרבה לפני שסרגיי ברין היה זיק שובב בעיניה של מר וגברת ברין. אני חושב שדוד ניסח יפה את הבעיה: ככל שאנחנו "מתקדמים", כך השאיפה היא לגדול, לשכפל. אי אפשר לשכפל ולגדול טוב עם אינדיבידואלים שמקבלים החלטות. אפשר בהחלט לעשות את זה עם עצי החלטה ופרמטרים קבועים. המגמה הזאת מטרידה כשזה מערכות אנושיות, ומטרידה עוד יותר כשזה עובר למחשבים.

  3. מישהו שאתה מכיר הגיב:

    זה כבר כאן – קרה לי לא פעם ולא פעמיים בחודשים האחרונים כשניסיתי לבדוק לוחות זמנים באתר של דן.

    פיירפוקס החליט שהאתר לא בטוח והוא לא רק הזהיר אותי ממנו אלא חסם אותי לחלוטין מלגשת אליו, בלי שום אופציה של "זה בסדר להמשיך, על אחריותי…"

    העתיד יהיה כנראה רע אף יותר (מהבחינה הזו לפחות)

  4. אלון הגיב:

    מחר אני טס לטמפה דרך אטלנטה. הבוקר ה-S3 שלי הודיע לי לבד על מזג האויר באטלנטה וטמפה. דבר ידוע שגוגל סורקים את האימייל שלך לטובת פרסומות מותאמות אישית אך מה שקרה לי הבוקר זו כבר ליגה אחרת. כמובן שאפשר לחסום – אבל רק את קבלת האינפורמציה, לא את הסריקה שלהם… או לעבור לאימייל אחר.

  5. איציק הגיב:

    בזמן האחרון אני יותר ויותר כותב לגוגל שאילתות עם "מרכאות".
    למי שלא יודע, כשמקיפים ביטוי כלשהו במרכאות, גוגל (בינתיים) מחפש בדיוק את הביטוי הזה.
    מה שרוב האנשים לא יודעים עדיין, זה שהדבר נכון גם למילה בודדת.

    אז כדי שאוכל לקבל בדיוק את מה שאני רוצה (ובד"כ, אני יודע בדיוק מה אני רוצה), אאני מוצא את עצמי כותב שאילה כמו
    "mount" "drum" "smurf"
    זה מבטל את תופעות הלוואי של תיקון השגיאות, וחיפוש מילים שונות עם שורש דומה, לטוב ולרע.

  6. יופי של פוסט.
    אני רק אציין שבאקדמיה יש כבר תנועת נגד מסויימת כי הבינו שמערכות המלצה* שיודעות הכל הכי טוב בעצם מכוונות לממוצע מסויים (תוך זיהוי קבוצת הייחוס הרלוונטית) ולכן נוטות להמלצה "שמרנית", כלומר משעממת ולא יצירתית גם אם היא נדמית בהתחלה כמו קסם שפוגע בול. אני גם יכול להמליץ על ספר לא רע בכלל בשם the filter bubble שדן בבעיות האלו מכמה זויות.

    אלון – נדמה לי שאפשר גם לחסום את הסריקה (אם תאמין להם שהם לא סורקים כשאתה לא מאשר). נדמה לי שברגע שחתמת על הEULA של המקבילה לסירי של ה-S3 (מפותח בארץ אאל"ט) אתה מאשר גם סריקת חיפושים ("מלון בטמפה"), סריקת אי ומיילים (זיהוי אייטינרריס ותאריכים) והפעלת GPS לצורכי מידע גאוגרפי.

    *ובמובן הזה הכל זה מערכת המלצה. המלצה על מוזיקה או סרט, המלצה על מחרוזת החיפוש הרלוונטית וכו'.

  7. החיבור שלך בין בירוקרטיה למחשבים חכמים מדי הוא מהלך נורא אלגנטי – המחשבים נעשים אנושיים מדי, ובני האדם נעשים ממוחשבים מדי.
    אני חושבת שבעולם שבו קטן זה יפה, אין צורך בתקנות ופורמליסטיקה לכל מהלך אנושי, ואפשר לסמוך על שיקול דעתם של המעטים שמשתתפים בחיי הקהילה, כי כל מקרה הוא לגופו, יש יותר זמן ואין יותר מדי מקרים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s