לאחרונה, ניהלתי מספר שיחות, בעיקר בענייני בריאות. השיחות נסובו, בין השאר, על חיסון ילדים ושימוש בריטלין. כך זה נראה על פניו, אך למען האמת, השיחות האלה, בסופו של דבר, נסובו סביב איך אנחנו מתייחסים לידע שלנו.
בכל השיחות הללו, אני הייתי בצד ה"מתגונן", כך אפשר לאמר. באם זה ההורים שלי ששמעו מרופא-הומיאופת ש"בריטלין יש מולקולות שעדיף לא לקחת", ואם זו חברה שמשוכנעת שחיסון ילדים מעלה את אחוז האוטיזם בגיל מאוחר יותר. 
מאוד כיף לנסות לדמיין עולם של טוב ורע. עולם שבו יש את האוכל ה"טוב" – האורגני, המרעה חופשי, שהוא מן הסתם בריא יותר, ומולו האוכל ה"רע" – זה עם הכימיקלים, עם הרעלים. המיתולוגיה הזאת, של "הרעלת הגוף" היא מושכת, כי אז אפשר לצאת להרפתקאה, לקווסט, ו"לנקות" את הרעלים מהגוף. הצביעה של המציאות בצבעים כל כך בהירים היא משאלת לב פנטסטית. אם העולם הפוליטי, הכלכלי, הבין אישי הוא כל כך מורכב ובעל גוונים של אפור, אז אולי בתחום המזון והבריאות נוכל למצוא את הטובים והרעים שנעלמו לנו כשאופטימוס פריים ירד מהמסך.
הגיבורים בעולם הסיפורים לא צריכים להוכיח את עצמם – הם קודם כל מתוייגים כגיבורים, גם אם ההתנהגות שלהם היא לא הירואית, אנחנו יודעים בלב שהם טובים. ובדיוק באותה מידה, אנחנו יודעים שהרעים רעים. בסרטים מזהים אותם לפי המבטא הבריטי או הזקנקן הצרפתי. בתחום הבריאות זה מאוד קל – יש להם שמות מפחידים והם של המדע ה"קונבנציונלי".
הסיינטולוגים, או ההומיאופטים, או הרופאים הסינים או רופאי אליל אחרים לא צריכים לעמוד בשום סטנדרט כשהם מצהירים הצהרה. "ריטלין מסמם את הילדים שלכם" "דיאודורנטים מכילים אלומוניום מסרטן". Talk is Cheap, כשאתה לא מחויב לסטנדרטים, כשתווית האמת שלך זה הליהוק הנכון במיתולוגיה.כשאתה לא מחויב לגבות טענות בסטטיסטיקות.
Extraordinary claims require extraordinary proof. והיחידים שמרגישים צורך לספק את ההוכחה הזאת, הם מדענים. כדי לטעון טענה מדעית, בתחום מדעי החיים, צריכים לקרות כל מני דברים. צריכים השערה, וצריך מחקר, וצריך מחקרים Double Blind, ולפרסם את התוצאות של המחקר שלך לביקורת עמיתים, צריך שהתוצאות שלך יהיו ברות שכפול, לעבור ניסויים של ה-FDA וכו' וכו'. צריך להתחייחס לטענות אחרות שכבר נטענו, לעמוד על כתפי ענקים. האם התוצאה מושלמת? ממש לא. האם השיטה ניתנת למניפולציה על ידי אנשים רעים? בהחלט. אבל במקביל, האם הכפלנו את תוחלת החיים במאה שנה האחרונות? הו כן. וזה לא נעשה בגלל ליהוק דברים לסיפורים ואגדות.
כמו שצריך ללמד ילדים איך לקרוא תוויות אוכל
("שמנים מוקשים חלקית" זה שומן טראנס, ילדים, ומה שכתוב ראשון זה מה שיש הכי הרבה ממנו במוצר), כך צריך ללמד ילדים איך לצרוך ידע, לסווג אותו. להבין שזה נכון שגם זה וגם זה נמצאים ב"אינטרנט", מופיעים באותו דפדפן, אבל לא דין מסמך שיווקי בעגה פסבדו-מדעית של אג'ל או דומיו, ובין מחקרים מדעיים אמיתיים.
(וכמובן, במאמר מוסגר – כן, אני מודע גם למגבלותיו של המדע, ולכך שגם המדע הוא תלוי תרבות, שיח, כוח, ומישל פוקו.אני יודע שאפשר להוכיח כל דבר עם סטטיסטיקה, אבל מעדיף שקודם יגישו לי אותה, ואני אפסול אותה. השאלה היא איזה סוג מוסכניק אתה רוצה שיטפל באוטו שלך – מישהו שלמד מכניקה, או מישהו שבטוח שיש קרבורטורים רעים שצריך לנקות מרעלים וקרבורטורי מרעה טבעי בריאים וטובים)
קורות ממלכת עילם 
גם לא צריך מחקר מדעי מקיף כדי לדעת שריטלין מסמם ילדים, ראית פעם איך נראה ילד שלקח ריטלין? אז נכון, יש מקרים חמורים שבאמת מצריכים את זה, אבל בשנים האחרונות זה הפך לסוג של סם להמונים – הילד קצת מפריע, נדחף לו ריטלין. מרעילות? אני לא חושב שמישהו טוען שזה מרעיל, אבל כן יודעים שההשפעות של זה רעות.
גם נושא החיסונים הוא בעייתי. לא מזמן הייתה תוכנית בערוץ 8 שהסבירה על הקשר בין אוטיזם לחיסון ה mmr (החיסון המשולש). מסתבר שתינוקות שסבלו מזן ספציפי של חיידק במעיים בדיוק בזמן שבו קיבלו את החיסון לקו באוטיזם. עם הזמן הנתונים הסטטיסטיים מצטברים כדי להוכיח את הנתונים הללו.
הבעיה במחקר "מדעי מדוייק" היא שהוא בודק את מה שרוצים לבדוק, כשיצא החוק נגד עישון, פתאום כולם ידעו לספר על מחקר שטוען שאין לעישון פאסיבי השפעה. בדיוק כמו שחברות הסיגריות בעבר ידעו לצאת במחקרים שאמרו שסיגריות לא ממכרות ובדיוק כמו מחקרי ה"אין קרינה מסוכנת" מסלולרי.
את נושא ההתנגדות לריטלין (ושאר סמים פסיכואמ) מובילה הכת הסיינטולוגית, אבל אני יודע שהם פונים במסעות שיכנוע אל פסיכולוגים, פסיכיאטרים וכמובן הומיאופטים.
מי שמוביל את נושא ההתנגדות לחיסונים בארץ הוא ד"ר חיים רוזנטל – שהוא הומיאופת נודע. (בערוץ 10 הייתה פעם תוכנית על חיסונים והוא הביע את הצד המתנגד). מתנגדיו פוסלים אותו (ויש לי חשש שזה גם מה שאתה עשית) כ"הומיאופת" ולכן סוג של תמהוני תוך התעלמות מהעובדה שמדובר באדם שהתחיל כד"ר לרפואה כללית ומשם המשיך להומיאופתיה.
באשר לסטטיסטיקה – סטטיסטיקה זה סוג של שקר שמאפשר לנו להציב את הנתונים בצורה נוחה. למשל הסיכוי הסטטיסטי ללידה של בן היא 50% (האב יכול לתרום X או Y, האם תמיד תתן Y) אבל אני הבכור במשפחה עם 5 ילדים – אנחנו 4 בנים ובת אחת – איפה הסטטיסטיקה. סטטיסטיקה עובדת מצויין במספרים גדולים על אוכלוסיות גדולות, אבל עבור הפרט הבודד ההסתברות היא תמיד זהה – 50% – או שכן, או שלא. כשילד נפגע בעיקבות חיסון לאף אחד לא משנה שהסיכוי להדבקות הוא 1 למליון, מבחינת הילד הזה הוא 100% חולה. משרד הבריאות מציג בפניך את הסטטיסטיקה הרלוונטית עבורו ואתה מקבל אותה בקלות כי חתום עליה מדען כזה או אחר, האם הטיעונים שלו יותר טובים משל הומיאופת, סינטולוג או מדקר סיני?
הקהילה המדעית נאחזת בסטים של מוסכמות, ומי שמנסה לטעון כנגד המוסכמות מוצא את עצמו במקרים רבים כמוקצה. ה FDA היא הסמכות שכולנו מקבלים על עצמנו, אבל על בסיס מה? האם חסרות תרופות שעברו אישורים וניסויים על בעלי חיים ובסוף התבררו כאסון – כגון התלידומיד בשנות החמישים?
בעוד שלרוב אני מסתייגת מהגישה ההוליסטית (במובן ההוליסטי, כמובן ולא זה השאנטי-י) שלך (בעיקר באינטרנט שלך), הרשימה הזו מוצלחת מאוד ועושה צדק עם מורכבותם של הדברים.
סחתיין, גם, על זה שהצלחת להציג את הגישה הפרו-מדעית בלי לשלוף את קארל סייגן ומבלי ההתנשאות האינטלקטואלית והבוז ששוכני הפקולטות המדוייקות כ"כ אוהבים להתפלש בהם.
ברור לי שהדיון כאן הוא לא על התוכן אלא על המטא-דיון, אבל בכל זאת, לעניין חיסונים ואוטיזם, רציתי לקשר לידיעה הזו: http://www.haayal.co.il/story?id=1845&NewOnly=2
ניצן שלום,
כהערת אגב, אומר שזה בדיוק מסוג הדיונים האלה שבהם אנשים רוצים לנצח באינטרנט. אני לא מחובבי ההתנצחויות והנצחונות, אבל בכל זאת:
ככלל: אתה מדגים בצורה נהדרת את מה שרציתי לאמר. חלק גדול מהטיעונים שלך מבוססים על חוויה אישית – "מה הסטטיסטיקה עשתה בשבילי?" או "ראית פעם ילד על ריטלין"? התשובה, דרך אגב היא כן – גם כי אני מסתכל במראה מדי פעם, וגם כי ראיתי תלמידים שלי, בני נוער וצעירים, עם ובלי. ריטלין הציל אותי, והציל אותם. אתה מוזמן לקרוא כאן – "שי" זה אני, והאתר הוא האתר של המטפלת המעולה שלי, טל קפלינסקי.
אבל שוב – זה לא משנה. אתה ראית ילדים מסוממים, אני ראיתי ילדים מאושרים. לא על כך נסוב הדיון, אלא על איך מבססים אמת. אתה חושב שאפשר לעשות את זה באמצעות חוויה אישית, אני חושב שחוויה אישית היא פסולה, ושצריך להעמיד טענות למבחן. האם המבחנים של המדע מושלמים? פאק נו. האם הם מונעי אינטרסים, נתונים למניצפולציה מסויימת, שגויים לעיתים, וכו' – בהחלט. אבל יש סטנדרט, ומי שרוצה לקבל את התווית "מדעי", צריך לנסות לפחות לעמוד בו. לרפואה אלטרנטיבית אין סטנדרט. אין מחויבות ליכולת לשכפל את הפתרון, וכו' וכו' וכו'. השיטה המערבית אולי דפוקה, אבל כשמישהו מציע לי "תערובת טבעית לרפואה על פי מתכון של הרמב"מ" (שמכילה בין השאר תירס, שהרמב"ם לא אכל מימיו, אבל ניחא), מדגדג לי להזכיר לו שתוחלת החיים הממוצעת בתקופת הרמב"ם היתה בערך 40, והיום כמעט כפול. ההכפלה הזאת לא הגיע מהומיאופתיה ואנרגיות טובות. היא מהתוצרים של עבודה בשיטה מסויימת, שנקראת מדע. זה לא כל כך סקסי, אין בזה אנרגיות טובות, ובגלל שזה קצת לא מובן, לפעמים זה מפחיד, אז יותר כיף לדמיין שיש את כוחות האור שמסוגלים לרפא אותנו אם רק נאכל "בריא" ו"טבעי" ו"נקי".
כל זה לא בא לגרוע מכך שלרפואה יש עוד המון מה להשתפר, שהיא לפעמים אטומה, ושהטיפול של הרופאים הוא לעתים לא אנושי, וכו' וכו'. כמו שכתב ערן – הדיון פה הוא בעצם על המטה דיון.
אה.. החיסון המשולש ואוטיזם.
כשבנה של בת דודי נולד, דיברתי איתה על הנושא קצת – מתוך דאגה קלה לעתידו כבנה של הומיאופתית.
כדי לא לייצג באופן בור ומוטה את הצד שאמור להיות שקול ומדוד (להלן המדע) נכנסתי לPub-med וחיפשתי מאמרים על הקשר בין אותו חיסון ידוע לשמצה ואוטיזם.
המאמר שמצאתי כמעניין ביותר (מעבר למספר רב של מחקרים שלא מצאו קשר נסיבתי בין הפעולה לתופעה) היה זה שלקח את אותו מחקר מקורי שטען על מציאת הקשר בזמנו, כמקרה שבו *שימוש בשיטות סטטיסטיות שאינן מתאימות למחקר* עלול להוביל למסקנות שגויות.
המאמר פירק את המחקר באופן מסודר ושיטתי ומהווה לדעתי שיעור חשוב במחקר רפואי, שמבוסס במקרים רבים על איסוף מידע ולא על ניסוי בפועל.
למען גילוי נאות, כשאהיה גדולה אני רוצה להיות חוקרת, ורחמנה ליצלן – כדי להשיג מטרה זו אני לוקחת ריטלין. ההשגה שלו לא היתה פשוטה ועברתי איבחון מסודר, שהתבסס על שיחה ארוכה עם פסיכיאטרית ועל היכרות עם הרקע המשפחתי שלי. אני אגב לא מרגישה מסוממת ולא קיבלתי חוות דעת כזו מהסובבים אותי, וזה בלי להכחיש את תופעות הלוואי, הקיימות, שאני מוכנה לספוג. אבל זו סטיה מנושא המטא-דיון.
בכל מקרה, דעתי אינה מוטה לצד כלשהו של הדיון מעבר לכך שאני מאמינה בבדיקה (לעיתים אובססיבית) של נתונים שנזרקים אלי מכל עבר. לכן אני (באופן די מיידי) מתעצבנת מהצהרות לא מגובות, ואלו מגיעות במרבית המקרים מהצד ה'אלטרנטיבי' יותר של הקשת.
עם זאת, באמת מומלץ לבחון הצהרות שמגיעות גם ממקורות אחרים. באופן כללי הגישה הבודקת והספקנית היא גישה בריאה וגם מעשירה לחיים. אבל, וזה לניצן, אותה גישת התער צריכה להיות חדה ומופנית לכל כיוון. נראה שהספק מטה אותך לכיוון מסוים – וכך לא תוכל לבחון שום דבר בצלילות הדעת הרצויה – לדעתי – לא לכל מדען, אלא לכל אדם.
הי, נהניתי מהפוסט ומהדיון. אני מסתכלת על הדור של ההורים שלי (ילידי שנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת ) ועלינו, הדור שלי (ילידי שנות ה-80). להורים שלי היה ברור לגמרי מהו ה-ידע ה-אבסולוטי , מה נחשב טוב או רע. להיות רחב אופקים כלל X נושאים מסויימים שידעת עליהם Y עובדות. איזה הבדל תהומי ביני לבינם. אני, אפילו בתחום המומחיות שלי – כמיקרוביולוגית ואסטרוביולוגית, לא מעזה להגיד שאני יודעת הכל, כאן ועכשיו. כל נושא – רפואי, פוליטי, כלכלי וכו' דורש מבחינתי היום הסתכלות על 10 מקורות שונים לפחות והצלבת נתונים. כל דבר …אני גם מוצאת עצמי כל הזמן ספקנית כלפי אנשים שמנסים להכליל את הידע שלהם או לפשט אותו לטובת מאזינים עם ידע כללי…כל הזמן הספק הזה – זה נכון ? עד איזה רמה ? מאיפה זה נלקח ? על מה זה מתבסס ? אולי אני מגזימה ?
איך ההורים שלכם מגיבים היום לשלל המידע ? האם הם נאחזים באמיתות שלימדו אותם ? האם הם ספקנים ומחפשים מידע נוסף ? האם זנחו לגמרי את האמיתות שלהם, את הידע שלהם בטענה שדבר אינו נכון יותר ? האם איך שיחס ההורים שלכם השתנה לידע השפיע עליכם ואיך שאתם מעכלים מידע ?
ויש דברים בניו אייג' שמתחילים לחקור אותם מדעית וטוב שכך – החל מצמחי רפואה שבשימוש אירוודה והרפואה הסינית המסורתית וכלה בשינויי מבנה המוח עקב שנים של אימון בודהיסטי (עם קבוצת ביקורת וכו' – http://www.neuroreport.com/pt/re/neuroreport/abstract.00001756-200511280-00005.htm;jsessionid=JqqXtggMQ4sJSWwhCknQ4tLJWKWlGphTvQmQjxQGlTn87rPtFpqJ!-1529289070!181195628!8091!-1)
מזווית אישית – אני רואה לא מעט אנשים מהדור של ההורים שלי שנוטים לכיוןן הניו איג'יות – מעין תנועת מטוטלת לצד השני של המשוואה. מעולם של שחור לבן וחינוך קפדני לעולם שבו הכל מותר. מהדור שלי – כמה אנשים נוטים לזה ?
אגב, הצץ כאן:
http://xkcd.com/54/
מתאים בדיוק. האמת שהקומיקס כולו (שלא לדבר על כמה מהחולצות בחנות-אונליין) הולם את הדברים עד כדי כך, שסביר להניח שבכלל שמעתי עליו ממך. איט'ס דה סירקל אוף לייף.
אני חושבת שאחד המדדים הכי טובים לכך שיש למישהו תמונת עולם של שחור ולבן היא לאו דווקא שהוא מציג את הצד השני כ"שחור" (כי זה נעשה גם ברפואה הקונוונציונלית וגם בטבעית) אלא שהוא מציג את עצמו כ"לבן". כל תרופה קונוונציונלית מלווה בתיאור מפורט לא רק של מה היתרונות שלה אלא גם מה הבעיות שלה (על מי היא לא תשפיע, למי אסור לקחת אותה, מה תופעות הלוואי שלה וכו'), ובתרופות טבעיות זה הרבה יותר נדיר (ולא מופיע בפירוט כזה). אני חושבת שההתייחסות הזאת של הרפואה הקונוונציונלית מעידה על תפיסה של גווני אפור, מתוך ההבנה שאנחנו צורכים משהו לא כי הוא מושלם אלא כי היתרונות שלו עבורנו עולים על החסרונות. וכדי שנוכל לשפוט את זה בצורה מלאה, חייבים גילוי נאות גם של הצדדים השליליים. גם בתחום הטיפולים, הרבה יותר נפוץ למצוא טיפול מתחומי הרפואה הטבעית שמתיימר לפתור כל בעיה שהיא, מציפורן חודרנית ועד סרטן. שוב, זאת הצגה של הטיפול כמשהו מושלם, שמעוררת בי מיד חשד. יש גם רופאים קונוונציונאליים שמצניעים את מגבלות הטיפולים שלהם ואת הצדדים השליליים שלהם, וזה בעיניי סימן לרופא גרוע, אבל לדעתי זה נפוץ בהרבה ברפואה הטבעית.
אבל מה הקשר לאופטימוס פריים??
ומי זה בכלל מישל פוקו?
אני לא מאמינה שאני נכנסת לשיחה הזאת, אבל…
לא נשמע לי רוחניקי במיוחד לטעון שחומר הדברה אינו בריא. גם לא נשמע לי מעופף במיוחד לטעון שחומרי ההדברה האלה מחלחלים למי השתייה שלנו, וגם זה לא בריא. ושהם פוגעים בפוריות האדמה. ובמגוון הביולוגי. כל הטענות האלה מוכחות מדעית, והן סיבה מספיק טובה לאכול אורגני.
גם לא נשמע לי מופרך לטעון שחיות שמסתובבות בטבע בריאות יותר מחיות שכלואות בבוץ, מואבסות במזון שלא מתאים להן, שוחות בחרא ומולעטות באנטיביוטיקה (ובכל מקרה, את שתיהן זה אכזרי לשחוט).
ולסיום בענייני אוכל, הנה הממצאים של הרופא שלי, ד"ר ראובן ברק, שהוא דוקטור של ממש עם סימוכין מדעיים:
http://www.drbarak.com/?cat=10
ובנוגע לתוחלת החיים… כל מחלקה פנימית שתבקר בה מוצפת בזקנים. הם נאחזים בחיים כמו יבלית. מלאים בצינורות. סובלים מכל רגע. כאובים. ומחכים לאיזה מוצא פלאי מהדוקטורים שמטפלים בהם. התרופות שלהם גורמות לתופעות לוואי שבשבילן צורכים תרופות נוספות. אבל אין תרופה לזקנה. אני מעדיפה בכל לבי מוות מכובד בגיל צעיר יותר על פני מה שסבתא שלי עוברת בעשור האחרון.
יעל,
הרטוריקה בה את משתמשת מבלי מישים רומזת שהטענות שלך חלשות. דיברת על כמה "עובדות", ואני מנסה לתרגם אותן לצורה נייטראלית ברשימה:
1. חומר הדברה אינו בריא.
2. חומר הדברה מחלחל למי השתייה.
3. מי שתיה עם חומר הדברה פוגעים בפוריות האדמה.
4. מי שתיה עם חומר הדברה פוגעים במגוון הביולוגי.
5. חיות שכלואות בטבע בריאות יותר מחיות שכלואות בבוץ ובצואה, אוכלות אוכל שאינו מתאים להן, ומקבלות אנטיביוטיקה.
חלק ממה שכתבת נשמע די נכון באינטואיציה, אבל אני מוכן להתערב שלא בדקת אפילו מחקר מדעי אחד לפני שקיבלת את ההנחות האלה כאמיתות. זה ההבדל בין הרוחניקיות לגישה המדעית. לפי גישתך מה שנשמע לך הגיוני הוא נכון – וזו גישה שהביאה (וממשיכה להביא) לאנושות את רוב הרעות החולות שלה, ובראשן (כן, אפילו לפני תורת הגזע) את הרמאות המקצועית שנקראת בתקופתנו "אנשי שיווק ומכירות". תתביישי לך.
ובנוגע לזקנים,
המדע האנושי מאריך את תוכלת החיים מזה מאות שנים. באופן טבעי, גם את שלבי הבליה והגסיסה הוא מאריך, כחלק מהתהליך. אולי את נרתעת מהבליה המתמשכת שגופה של סבתך עובר, אבל כשאת משליכה את המרשם שקיבלת מהרופא לפח כדאי שתזכרי שהיא לא בת 40 ולא בת 50, היא כמה עשרות שנים מבוגרת יותר.
כמה עשרות שנים של חיים טובים, בריאים ומאושרים שהיא קיבלה תודות להתפתחות מדעית בלתי מתפשרת שתבעה ותמשיך לתבוע קורבנות רבים (בני אדם וחיות).
הילדים שלי ושלך (אולי בעצם לא שלך) צפויים להגיע לתוחלת חיים ארוכה ממנה בהרבה. תהליך הבליה של הגוף שלהם יתחיל בגיל מאוחר יותר. סיכוי טוב שהם יזכו לרקוד בחתונה של הנינים.