פירנצה 2002. דירה בבניין בן 400 שנה, מטר וחצי מהאופיצי. התיירים הגרמנים של אפריל עוד לא הגיעו, ולמרות שקר, אני מרשה לעצמי לאכול גלידה ב-Vivoli. דער מאנטש טראכט אונד דער גוט לאכט. בדידות לא היתה חלק מהתוכניות שלי לגבי השהות בפירנצה, אבל התגלתה כחלק מרכזי מהתפריט.
לכולנו יש יסודות. הדברים שבונים אותנו, מחזיקים אותנו. אבל יסודות, מעצם הגדרתם, הם דבר עמוק, חבוי מהעין. עמוק וחבוי לא מחייב בהכרח בריחה למיתולוגייה הפרוידיאנית. לפעמים מדובר בדברים אל-זמניים, שמלווים אותך, מגדירים אותך לאורך כל הדרך, גם אם נוכחותם הממשית, הנחוות, מצומצמת מאוד. הם משתקפים בדברים שנאמר ונעשה. נצטט אותם בלי להיות מודעים. לפעמים אנחנו שוכחים מהם, אבל הם שם. גם בבדידותינו.
מדי פעם מרגש לחוות אותם גם פנים אל פנים.
כמו זה.
טוב, זה לא היסודות שלי – אבל זה דג לי זמנים אחרים.
יפה
"דג לי זמנים אחרים" – וכשמו כן הוא – Sea Song. ומצחיק לראות אותך כאן, באקראיות שכזאת :-).
שלום טל,
הגעתי לכאן מפורום אמנויות לחימה. ראשית, שאפו על הבלוג. זו קריאה משובחת.
שנית, ממש לפני שבוע תרגמתי את Sea Song תרגום מוסיקלי לעברית. אני חושב שתיהנה מזה:
שִִיר יָם (רוברט וייאט)
בְּכָל רֶגַע מִשְׁתַּנֶּה, אַתָּה גָּר
בַּמִּשְׁבָּר הַמַּקְצִיף
וְעוֹרְךָ מִזְדַּהֵר לְאוֹר יָרֵחַ
אַתָּה דָּג וְדוֹלְפִינִים וְתִינוֹק-לִוְיָתָן
כְּלִי מִשְׂחָק בְּיָדִי? אוֹ הָהֵפֶךְ?
טוֹב, כְּשֶׁאַתָּה מִשְׁתַּכֵּר, אֵין כָּמוֹךָ מִשְׁתַּכֵּר
בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה בִּמְיֻחָד, אַתָּה נֵחֱמָד
אֲבָל אֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ זֶה מִשְׁתַּנֶּה עִם הַבֹּקֶר
כְּשֶׁמַגִּיעַ זְמָן בִּדְמוּת אָדָם לְהִתְהַלֵּךְ, לְחַיֵּךְ!
בֶּאָבִיב תִּהְיֶה שׁוֹנֶה, בָּרוּר
כְּמוֹ יְצוּר עוֹנָתִי
קוֹנְכִיָּה שֶׁנִּסְחֶפֶת בַּגֵּאוּת, בַּגֵּאוּת
אָז עַד שֶׁדַּמְךָ יָרוּץ לִקְרַאת יָרֵחַ שׁוּב
לְךָ וְלִי טֵרוּף מִמִין אֶחָד, מִין אֶחָד
הַשִׁגָּעוֹן שֶׁלָּנוּ הוּא אֶחָד, אוֹתוֹ אֶחָד
אֵינְךָ לְבַד
תודה על התגובות, ותודה על התרגום היפהיפה. מה שמוזר לי כל כך, זה שבחרת לתרגם את זה בלשון זכר. אני תמיד, תמיד תמיד דמיינתי שזה מושר לאישה.
אני הבנתי שזה שיר שנועד לים עצמו… "דמך ירוץ לקראת ירח" כמשל לגאות, וכן הלאה. יהיה מעניין לקרוא את זה כשיר המופנה לאישה.